עיריית בני ברק בנתה מרכז שיקום מכורים בחדר מדרגות של בניין מגורים, פסק דין מחייב אותה לפרקו
פרסום ראשון: נציגות בניין משותף תבעה את עיריית בני ברק בטענה כי זו בנתה במקום חדר ישיבות, חדרי שירותים ומחסן, תוך שהיא חוסמת את הגישה של הדיירים לשטח המשותף ולמקלט: "הנתבעת בנתה חדר ישיבות הכולל פינת ישיבה ומקרן, וכן חדרי שירותים ומטבחון". המפקח על המקרקעין חייב את העירייה לפרק את המרכז על חשבונה וחייבה בהוצאות של 9,000 ש"ח
המפקח על רישום המקרקעין בפ"ת מאיר פורת ועיריית בני ברק (משרד המשפטים, שאטרסטוק)
עיריית בני ברק תסולק משטחי הבית המשותף בבניין בעיר שבו היא מחזיקה באחת הדירות, זאת לאחר שהשתלטה על חלק ניכר מהשטח המשותף לשם הפעלת מועדון לשיקום מכורים תוך שהיא חוסמת את גישת שאר הדיירים לשטח. כך קבע המפקח על רישום המקרקעין בפתח תקווה מאיר פורת, בעקבות תביעה שהגישו חברי נציגות בית משותף ברחוב דוד המלך בעיר נגד העירייה.
המדובר בבית משותף המורכב משני מבנים הכוללים יחד 38 יחידות דיור, שבו מחזיקה עיריית בני ברק באחת הדירות. בכתב התביעה נטען כי מלבד השימוש בשטח שבבעלותה, העירייה משתמשת בשטח המשותף הסמוך לטובת הפעלת יחידת השתקמות לנפגעי התמכרויות. פעילות זו על פי התביעה כוללת בחדר ישיבות שנבנה לטובת הפעילות, בניית חדרי שירותים ומחסן, קביעת דלת בחדר המדרגות, ואחסון ציוד בתחום הרכוש המשותף בניגוד לדין, ותוך שהיא חוסמת את הגישה למקלט שבבניין.
עוד טענו התובעים בדיון כי העירייה השתלטה על השטח המדובר בעשר השנים האחרונות, וכי היא הלכה למעשה מונעת גישה לשטח המשותף ומסיגה גבול. הם הדגישו שלא נתנו את הסכמתם לשימוש בשטחים המשותפים וביקשו צו עשה המורה לעירייה לחדול מלעשות שימוש ייחודי בשטחי הרכוש המשותף, ולהחזיר את המצב לקדמותו, תוך חיוב העירייה בהוצאות ההליך לרבות שכר טרחה עורך דין.
מנגד טענה העירייה בכתב ההגנה שהגישה כי היא עושה שימוש סביר בשטח המשותף, וכן כי חלה התיישנות על נושא התביעה. עוד טענה כי היא עושה שימוש בחלק מהשטחים המשותפים בבניין בהסכמת הדיירים כבר 55 שנה, וכי הדייר התובע רכש את הדירה בידיעה שהעירייה משתמשת בשטחים המשותפים.
המרכז שהקימה עיריית בני ברק בשטחים המשותפים (מתוך פסק הדין, באדיבות משרד המשפטים)
עוד הסבירה כי השימוש שאותו היא עושה ברכוש המשותף, הוא שימוש קהילתי חיוני, ולו תידרש לפנות את היחידה, הדבר יגרום נזק כבד לתושבי העיר אשר זקוקים לסיוע שהעירייה מספקת במסגרת יחידת השיקום וכי לא נמנע מהתובעים שימוש סביר ברכוש המשותף, למעט בשעות שבהן נמצאים מטופלים ביחידה. עוד הדגישה כי הגשת התביעה לאחר עשר שנים היא בעצם הודאה בקבלת השימוש בשטחים המשותפים כהסכמה וחלה עליה התיישנות.
לפיכך ביקשה העירייה לדחות את התביעה, או לחלופין, לקבוע כי היא רשאית להמשיך את השימוש הציבורי המשרת את תושבי העיר בזמנים שייקבעו מראש, ותוך תשלום דמי שימוש בהתאם לשווי השוק בעיר בני ברק, בהתחשב במאפייני הסביבה ואופי הנכס.
ברכוש המשותף: העירייה בנתה חדר ישיבות, שירותים ומטבחון
בפסק דינו, קבע המפקח ראשית כל כי המקרקעין מושא התביעה הם מקרקעין מוסדרים שלא חלה לגביהם טענת התיישנות, וכן שעילת סילוק יד הנובעת מהסגת גבול אינה מתיישנת. עוד קבע המפקח שהשימוש שעושה העירייה בשטחים המשותפים אינו סביר. "ערכתי ביקור בבית המשותף, כדי להתרשם באופן בלתי אמצעי מטענות הצדדים. נוכחתי לראות כי כטענת התובעים, הנתבעת אינה מבצעת שימוש סביר בשטח הרכוש המשותף. עיון בנסח הרישום מעלה, כי שטח דירת הנתבעת הוא 38 מ"ר. אלא שהנתבעת הגדילה שטח זה, על חשבון הרכוש המשותף. כך למשל, הנתבעת קבעה דלת בחדר המדרגות של הבניין, המונעת מהדיירים לגשת אל חלקי הרכוש המשותף, ביניהם מקלט הבית המשותף.
"כמו כן, מבעד לדלת, בשטח שהוא כאמור חלק מהרכוש המשותף, הנתבעת בנתה חדר ישיבות הכולל פינת ישיבה ומקרן, וכן חדרי שירותים ומטבחון. כל אלו נבנו על ידי הנתבעת, לא בדירתה אלא ברכוש המשותף. הנתבעת גם הציבה ציוד בשטח הרכוש המשותף באופן העולה גם הוא לכדי שימוש ייחודי ברכוש המשותף. "...השימוש שמבצעת הנתבעת ברכוש המשותף, אינו שימוש סביר. שימושה של הנתבעת בשטח הרכוש המשותף, אינו תואם את תנאי המקום ובכך הנתבעת מונעת משאר דיירי הבניין שימוש דומה בשטח הרכוש המשותף ומהווה תפיסת חזקה ייחודית".
הדלת והמחסן שנבנו בשטח המשותף (מתוך הפס"ד, באדיבות משרד המשפטים)
המפקח הדגיש כי העירייה לא הציגה הרשאה מהדיירים לשימוש שהיא עושה במקום, וכי גם לו ניתנה לה הרשאה שכזו, זכותם לבטל את ההרשאה. עוד ציין כי "יש לשקול גם את היותה של הנתבעת רשות מקומית, אשר יכולה למצוא פתרונות חלופיים ככל שתצטרך אם תאלץ לפנות את יחידת השיקום. יש לצפות מהנתבעת כרשות מקומית שלא תנצל את מעמדה, ובאמצעות הסגת גבול תבקש לזכות בזכויות קנייניות שלא רכשה כדין".
לבסוף הורה על צו עשה המורה לעירייה לפנות על חשבונה את חפציה משטח הבית המשותף, כלומר כלל השטח שאינו שטח הדירה בבעלותה, לפרק ולפנות על חשבונה את המטבח שבנתה בקומת הקרקע, לפרק ולפנות על חשבונה את חדרי השירותים שבנתה בקומת הקרקע; לפרק על חשבונה את הדלת אשר הותקנה בחדר המדרגות בקומת הקרקע ולהשיב את המצב לקדמותו כך שיתאפשר לתובעים זכות גישה ושימוש סביר ברכוש המשותף. עוד קבע שהעבודות יחלו תשעה חודשים אחרי פסק הדין כדי שהעירייה תוכל להיערך.
העירייה תשלם לתובעים את הוצאות המשפט לרבות שכר טרחת עו"ד ואגרת ההליך, בסך כולל של 9,000 שקל. את הדיירים ייצג עו"ד אוריאל תנעמי. את העירייה ייצגו עו"ד יונגר אריאל ועו"ד שירה שורץ.
כל יום בשעה 17:00- חמש הכתבות החשובות ביותר בתחום הנדל"ן מכל האתרים אצלכם בנייד!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
לחצו כאן להצטרפות לתקציר המנהלים של מרכז הנדל"ן!
תגובות