אסון העגורן: מנהל הבטיחות ומכון התקנים יפצו במיליונים את משפחת סרגיי סמיונוב ז"ל

סכום של 7.7 מיליון שקלים ישולם לאלמנתו ולאימו של סרגיי סמיונוב ז"ל, איש צוות פירוק והרכבה שנהרג באסון קריסת העגורן ביבנה ב-2019, כך עולה מהסכם פשרה שנחתם החודש בין משפחתו של סמיונוב ובין 16 נתבעים. הצעת הפשרה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לידי השופטת יעל אילני, ולאחר הפגרה זו תחליט אם לתת לו תוקף של פסק דין.

מטעם המדינה נתבעו רשם הקבלנים במשרד השיכון, מנהל הבטיחות בעבודה מטעם משרד העבודה ורשם הציוד ההנדסי במשרד התחבורה וכן מכון התקנים ועובדיו. עוד נתבעו יבואן העגורן קומסקו, יצרנית העגורן הצרפתית, בעלת העגורן, חברות הביטוח, העובדים, הקבלנים והמנהלים בשטח ועוד.

על פי הסכם הפשרה, מדינת ישראל – מינהל הבטיחות בעבודה, רשם הקבלנים ורשם הציוד ההנדסי - ישלמו 962,500 שקל, יצרן העגורן הצרפתי פוטיין 539,000 שקל, רמא טכנולוגיות עגורנים ורפי עמית הבעלים של רמא - 2,213,750 שקל, מבצעי הפירוק אחים סבג עגורנים בע"מ – 1,155,000 שקל, עזבון המעסיק  – 433,125 שקל, נאות שמיר בע"מ ( הקבלן המבצע) – 1,434,125 שקל, מכון התקנים הישראלי ומנהליו - 962,500 שקל.

התביעה טענה לרשלנות חמורה של המדינה

אסון קריסת עגורן אירע ביבנה במאי 2019 ונהרגו בו ארבעה עובדים: סרגיי סמיונוב, גיל חזאזי, יוני סבג ובן דקלו ז"ל שעסקו במלאכת פירוק עגורן צריח של היצרן POTAIN מדגם 208MD, לאחר שעגורן זה סיים את עבודתו באתר בנייה של חברת נאות שמיר בע"מ ברח' ז'בוטינסקי בעיר. חלקו האחורי של העגורן קרס במהלך הפירוק, קריסה אשר הביאה למותם של הפועלים. החקירה העלתה שהעובדים החלו לפרק את העגורן, ואז ככל הנראה נשמטה המשקולת מחלקו האחורי. האירוע עורר דיונים סביב בטיחות בענף הבנייה ותחזוקת עגורנים.

טענת הליבה של התביעה היא שהמדינה התרשלה באופן חמור בכך שלא הסדירה חוקית את נושא הקמתם, הרכבתם ופירוקם של עגורני צריח בישראל. התביעה הדגישה כי היעדר רגולציה ברורה אפשר לאנשים לא מוסמכים לעסוק בתחום, בהם גם חלק מההרוגים, וכן חושפת כשלים ברישום, פיקוח, ובדיקות בטיחות של עגורנים, כולל הסתרת אזהרות יצרן על ידי היבואן.

עוד מתאר כתב התביעה מתאר את הנסיבות הטכניות של התאונה, עם קורלציה לאירוע דומה שאירע בנורבגיה ב-2005, ומתייחס לפרקטיקות בעייתיות בייבוא עגורנים ובחלוקת הסמכות ל"בעלי מקצוע מיומנים", אשר לטענת התובעות, נעשו בניגוד לחוק וללא פיקוח הולם, ותרמו ישירות לאסון. לגבי היבואן נטען כי הסתיר ריקול של היצרן, לגבי היצרן נטען כי ייצר מוצר תקול ולא הזהיר את מדינת ישראל מהמוצר. נגד חברת רמא עגורנים, בעלי העגורן ומנהלת הפירוק, נטען לשורה של מחדלים, בהם שלא ניהלה את הפירוק כמתבקש בחוק ולא הדריכה כראוי את העובדים. עוד נטען שעבודות הפירוק, בין השאר, לא נעשו על ידי המוכשרים לכך.

עוד נטען כלפי רמא עגורנים כי זייף את בדיקות העגורנים תוך שאין לו הסמכה לכך ופעל על פי הסכמה בעל פה ממשרד העבודה. מכון התקנים ומנהליו נתבעו ברשלנות חמורה ביותר המצדיקה הטלת פיצוי עונשי. לפי התביעה, מכון התקנים מטעמים של תחרות עסקית עם הטכניון, בחר מיוזמתו לוותר על ביצוע בדיקות לפי הנוהל, כדי למשוך אליו את כל יבואני העגורנים.

גם נטען כי מכון התקנים ומנהליו לא ביצעו בכוונה בדיקות זיהוי לעגורני צריח לאחר הגעתם למדינת ישראל, לא דרשו מיבואנים מסוימים  בדיקות מחמירות ביחס לעגורנים שאמורים היו להיכנס במסלול האדום וכן הסתירו את זהות בעלי המקצוע המיומנים, משום שעל בסיס בדיקות מקדימות של גורמים שלא הוסמכו על ידי משרד העבודה המכון הנפיק תעודות בדיקה. עוד נטען כ מכון התקנים שיבש הליכי חקירה. סכום התביעה שהתבקש: נזקי גוף מעל 2.5 מיליון שקל נוסף לפיצויים עונשיים בסך של 1.69 מיליון שקל. נציין כי בנזקי גוף התובע מציין רק סכום מינימלי בהתאם לערכאה אך הסכומים הסופיים יכולים להיות גבוהים הרבה יותר.

ממכון התקנים הישראלי נמסר בתגובה: "זהו מקרה טרגי ומצער. למרות שאין למכון התקנים כל אשמה בו, והוא  מיוצג באמצעות מבטחת, המכון השתתף בפשרה כדי להביא לסיום ההליך באופן מכבד מבלי לגרור סבל נוסף לאלמנה וליורשים". 

עו"ד ישראל אסל (באדיבות המצולם)

"עמדתי על כך שכל המעורבים יודו באחריות כלפי המשפחה" 

עו"ד ישראל אסל שייצג את המשפחה, כתב פוסט בפייסבוק בו גולל את סיפור הפרשה מנקודת מבטו. "לאחר 10 שנות מאבק במסגרת הפורום למניעת תאונות עבודה, אני יכול לומר לכם בוודאות מלאה שכל התאונות הקשות והקטלניות בתחום כלי ההרמה טעוני בדיקה - מקורם רק במינהל הבטיחות בעבודה בירושלים. לא רק ששם לא שומרים על הבטיחות, שם נמצא מרכז ציר הקומבינה שעוצם עיניים לנוכח עבירות בטיחות חמורות בתחום כלי הרמה טעוני בדיקה. בקרוב צפויה הפתעה נוספת ממקום לא צפוי שתחשוף את המחדל שם בירושלים. 

"בתיק הזה כל המעורבים אולצו על ידי לחתום על הסכם כניעה שלא רק שהם מוכנים לשלם פיצויים למשפחת סמיונוב כפי שדרשתי בעקשנות, יותר מכך, עמדתי על כך שהם יעמדו בפני בית המשפט ויודו באחריותם וברשלנותם כלפי משפחת סמיונוב. בשום פנים ואופן לא הסכמתי לוותר על הנושא הזה ולחתום על מסמך שהוא 'מבלי להודות באחריות" או 'לפנים משורות הדין'".