כבר מזמן לא רק בריכה עם מקפצה: מרכזי הספורט הפכו לחוויית פנאי לכל המשפחה

ילדי דור ה-X (בני ה-45-60) זוכרים את הבריכות העירוניות עם רצפת הפסיפס התכלכלה, כאטרקציית הבילוי האולטימטיבית של ילדותם. מי חשב אז על בריכות פרטיות, או על מתקני משחקים בבריכה, מגלשות, גשרים ומזרקות? בריכה, מקפצה, אולי אחת קצת יותר גבוהה מזו שעל שפת הבריכה, וזה הכל.

הבריכות העירוניות של היום, לעומת זאת, הן אירוע אחר לגמרי. "אם פעם הקאנטרי קלאבים כללו בריכות שחייה וחדרי סטודיו, כיום יש מחשבה שכל מרכז כזה יהיה גם מרכז פנאי, כדי לתת חוויה הוליסטית לכל המשפחה", אומרר אדריכל מידד גנדלר, שותף במשרד האדריכלים V5, והנציג הישראלי ב-UIA (התאחדות האדריכלים הבינלאומית) בקבוצת העבודה של הספורט והפנאי . 

בין היתר מתכנן המשרד את המתחמים של רשת הספורט והוולנס, הולמס פלייס, וכן מרכזי ספורט ופנאי עירוניים, שמאחוריהם עומדות הרשויות המקומיות. אם התרגלנו לפארקי מים העומדים בפני עצמם, כמו ימית 2000, שפיים, המימדיון או הלונה גל (שכבר אינו פועל), היום עוברת הפעילות לתחומי הרשות המקומית. לדברי גנדלר, "המגמה הרווחת היום היא לקחת מרכזי ספורט עירוניים, ולשדרג אותם למרכזים שישמשו לא רק לספורט, אלא לפנאי, במקום להקים מתחם כזה מאפס. משדרגים את הקיים על ידי זה שמוסיפים לבריכה מתקני מים ומגלשות, וכך למעשה במקום בריכה עירונית אנחנו מקבלים מרכז שנותן מענה גם לספורט וגם לפנאי. הקאנטרי העירוני הפשוט שהכרנו פתאום מתחיל לקבל גוונים נוספים, ומכוון לכולם". 

הולמס פלייס כפר סבא, V5 אדריכלים, צלם: יניב הס

במודיעין, המשרד תכנן מתחם ספורט ופנאי מאפס. יש בריכה עם ספסלים, מגלשות, פטריית מים, ועוד אלמנטים של משחקי מים, והכל טובל בתוך בריכה רדודה, שמיועדת לכל המשפחה. מי שרוצה לשחות, עושה זאת בבריכה הפנימית. "הרעיון הוא לעשות הפרדה בין הפנאי לספורט", אומר גנדלר. "כך גם בפרויקט שלנו בקאנטרי בשכונת אם המושבות בפתח תקווה, שם יש חלוקה בין מתחמי הפנאי למתחמי הספורט". 

גנדלר חושב שהרשויות המקומיות  לא צריכות לראות במרכזים האלה מרכזי רווח, אלא תשתית עירונית לכל דבר, שוות ערך למתנ"ס, בית ספר ופארקים עירוניים. "ככזה, יכול להיות שחלקם יהיו הפסדיים, אך עדיין יש מקום שהרשות תקים את זה. רשות עירונית לא צריכה לשקול שיקולי רווח. יש ערים רבות שנהנות מכספים במסגרת הסכמי הגג, הן יכולות להשתמש בכספים האלה לצורך הזה".  לדבריו, הרשויות החזקות בדרך כלל מממנות פרויקטים כאלה בעצמן, בעוד שרשויות אחרות פונות לקבלן פרטי להקמת הפרויקט.

על אף ההתפתחויות החיוביות, מי שביקר בפארקי מים באירופה, יודע שאנחנו עדיין במרחק גדול משם. שם מדובר באטרקציה תיירותית, ולא רק בקיץ, אלא במשך כל השנה. הם סגורים ומחוממים, כך שבבוקר אפשר לגלוש בהר המושלג, ובערב לבלות בפארק מים. בישראל, לעומת זאת, אומר גנדלר, פארקי המים עונתיים ונשענים על האוכלוסייה המקומית, שפוקדת אותם בחודשי הקיץ, בחגי תשרי ובפסח. 

הבריכה האולימפית אשדוד, הדמיה: ארקאפקט, תכנון: V5 אדריכלים

בימים אלה מתכנן המשרד את הבריכה האולימפית באשדוד – בריכה תחרותית שנייה מסוגה בישראל (הראשונה והיחידה עד כה שלא במכון וינגייט, שגם אותה אגב תכנן משרד V5 יחד עם עצמון אדריכלים), בעלת רצפה מתרוממת, ועשויה כולה מנירוסטה. פרויקט משמעותי אחר, הוא תכנון קריית הספורט העירונית לאילת, הכוללת גם ארנה רב תכליתית של 4,000 מושבים. "זה אולם שיודע להיות גם אולם מופעים, וגם אולם לתחרויות ספורט", אומר גנדלר. 

בלי פילים לבנים: הרב-תכליתיות במרכז

ואם דיברנו על גם וגם – גם תחרויות ספורט וגם מופעים, זה בדיוק מה שעושים במשרד אדריכלים GAB (גולדשמיט, ארדיטי, בן-נעים), ממשרדי אדריכלות הספורט המובילים בישראל. המשרד הוקם בשנת 1984, ובשנה שעברה חבר לאורבך-הלוי אדריכלים, והוא כיום חלק ממנו. המשרד תכנן בין היתר את אצטדיון טדי, אצטדיון נתניה, אצטדיון המושבה בפתח תקווה, אצטדיון אשדוד, הנמצא כעת בביצוע, וכן מתכנן כעת את אצטדיון חדרה.

לא רוצים פילים לבנים. הדמיה של האיצטדיון החדש שנבנה באשדוד, GAB אדריכלים

פרויקט אייקוני אחר של המשרד הוא המתחם הרב תחומי בווינגייט, שצפוי להיות, כך אומר אדריכל אורי הלוי, השותף המייסד של אורבך הלוי,"ה'סטייט אוף דה ארט' מבחינה מקצוענית, ומייצר סימולציה של זירות בינלאומיות".  בצד אלה, מתמחה המשרד בתכנון ארנות רב תכליתיות, כאלו שיכולות לשמש הן כאצטדיון והן למופעים. הבולט בהם הוא היכל שלמה בתל אביב, אך גם היכל הספורט טוטו בחולון, וההאנר בוקס בחדרה. בימים אלה הגיש המשרד הצעה לתכנון ארנה בראשון לציון, שבה "אפשר לקיים משחק ספורט 12 שעות אחרי שהתקיימה הופעה", אומר הלוי. 

מה זה דורש מכם כאדריכלים, כדי שהפרויקט יהיה ורסטילי, ויוכל להפוך במהירות מאולם מופעים לאולם של משחק כדורסל?
"אנחנו צריכים להכיר היטב את כל המערך הלוגיסטי בתוך המתקן עצמו, כל מה שנוגע לכיסוי הדשא, התקנת במות, הכרת הציוד. זה מגיע עד לתכנון של היציעים: אם יש מופע רוק, צריך שתהיה אקוסטיקה וחשיפה מרבית של הקהל. לעומת זאת, במשחק כדורסל, הדרישות אחרות. אבל הדבר הכי חשוב במתקני ספורט גדולים זו יצירת החוויה, יצירת החשמל באוויר, תכנון מאוד מוקפד של חתך היציעים, קו הראייה, האקוסטיקה בתוך החלל, וזה משהו שאנו חוקרים ובודקים מה נעשה בעולם בתחום של תכנון ועיצוב חוויה". 

מתחמים דומים בעולם מן הסתם מתקדמים יותר מישראל. 
"מטרופולינים בעולם הם בסדר גודל של 5 מיליון תושבים, שלא לדבר על אלה באסיה, כך שמטבע הדברים יש אירועים מאוד גדולים, בהשקעה הרבה יותר גדולה. לכן, אחד האתגרים בתכנון כזה בישראל הוא יצירת מתקן ברמה בינלאומית אבל בתקציב מאוד תחרותי". 

אדריכל אורי הלוי, השותף המייסד של משרד אורבך הלוי: "מתקן שעלות ההקמה שלו נעה בין עשרות מיליונים ועד חצי מיליארד שקל, לא יכול להיות פיל לבן ולעבוד פעם בחודש. צריך לשלב בין כדורגל, מופעי ענק, תערוכות, מופעי בידור ופנאי, כמו גם כדורסל כדורעף וטניס" 

איך מתמודדים עם האתגר התחבורתי?
"יש תיעדוף למקם מתקנים כאלה ליד תחנות רכבת, מסופי תחבורה, בכדי לא לייצר עומס. זה לא רק עניין תחבורתי, אלא גם בטיחותי, זו ממש מומחיות ספציפית. באצטדיונים בעולם יש מסופי תחבורה בתוך האצטדיון עצמו, ויש מקרים שבהם מאריכים את קו התחבורה לאצטדיון, כמו בהיכל שלמה. 

"המילה האחרונה בתחום, מאצטדיונים וארנות ועד מתקנים יותר מוניציפליים, כמו מתנ"סים גדולים - הם הגמישות והרב-תכליתיות. מתקן שעלות ההקמה שלו נעה בין עשרות מיליונים ועד חצי מיליארד שקל, לא יכול להיות פיל לבן ולעבוד פעם בחודש. צריך לשלב בין כדורגל, מופעי ענק, תערוכות, מופעי בידור ופנאי, כמו גם כדורסל כדורעף וטניס. כיום, הרבה מאוד ציוד וחשיבה סביב הרב תכליתיות של ההפעלה". 

"תחושה של ניתוק ועצירה מהחיים" 

אדריכלית פנינה וידר תכננה מספר בריכות, בהן בריכה טיפולית, מספר מגרשי טניס, ואפילו מגרש פאדל - משחק הדומה לטניס, רק במגרש קטן יותר, המתוחם בקירות שקופים. בשנים האחרונות הפאדל, שמקורו בספרד, הגיע לישראל, והוא מפומפם ברשתות החברתיות (המשפיען בן זיני, למשל, הוא שחקן פאדל), כך שסביר להניח שנראה כאן יותר ויותר מגרשי פאדל, במקום או בנוסף למגרשי טניס. 

בכל מקרה, וידר אומרת שבכל הנוגע לבריכות, יש כיום הרבה יותר דגש על עיצוב המלתחות, והרעיון הכללי הוא לייצר תחושה של "מעבר לעולם אחר. אנחנו רוצים לייצר אווירה של איזה ניתוק, של עצירה מהחיים. זה אומר למשל, דק עץ או ריצוף דמוי עץ, מוסיקה, צמחייה. בטניס או בפאדל, המשחק עצמו הוא החויה, כך שפחות משנה המסביב. יחד עם זה, יש תקנים מאוד מוגדרים – אם זה גודל המגרש, הקירות השקופים, ועוד".