ביהמ"ש: איציק תשובה ישלם לשותפו לשעבר 225 אלף ש"ח, לאחר שנתבע ביותר מ-10 מיליון

נדחו רוב טענותיו של היזם ז'אן מרק ולנסי נגד איציק תשובה בגין הפרות שנעשו לטענתו בהסכם היפרדות שותפים, הסכם מכר והסכם שיווק שנחתמו בינו לתשובה. בין השאר קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב גלעד הס, בפסק דין שפרסם בחודש שעבר, כי ולנסי לא הציג חשבוניות, וכי חברותיו הציגו מצג שווא. מספר קטן של טענות התקבלו על ידי בית המשפט, ובעקבותיהן תשובה חויב לשלם כ-400 אלף שקלים, זאת בעוד שסכום התביעה הכולל של תשובה נגד ולנסי עמד על כ-10 מיליון שקלים. בנוסף לכך פסק בית המשפט הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 175 אלף שקלים לטובת תשובה, כך שעם קיזוז שכר הטרחה תשובה ישלם כ-225 אלף שקל.

פסק דינו של הס הכריע בשלוש תביעות מאוחדות שנגעו לפירוק השותפות העסקית בין יזמי הנדל"ן ז'אן מרק (חיים) ולנסי וחברותיו לבין איציק תשובה וחברותיו. הקרע בין השותפים, ששיתפו פעולה במשך שנים רבות בתחום הנדל"ן, הוליד מחלוקות משפטיות רבות, ששלוש מהן אוחדו לדיון אחד.

לפסק הדין של בית המשפט המחוזי 

מדובר בסכסוך עסקי רווי טענות הדדיות סביב פרויקטי נדל"ן יוקרתיים, בהם "בית הסופר" - פרויקט מגורים ברחוב קפלן בתל אביב, ופרויקט חלוצים - פרויקט משרדים ברחוב פתח תקווה נתניה. שלוש התביעות כונו בפסק הדין "תביעת אכיפת הסכם מכר", שנדחתה במלואה, "תביעת הסכם השיווק" שהתקבלה בחלקה הקטן ו"תביעת הסכם היפרדות" שהתקבלה, אך סכום הפיצוי שנפסק בגינה נמוך ביחס לסכום שנתבע.

התביעה העיקרית היא תביעת "הסכם ההיפרדות", שעל פיו ולנסי ימכור את חלקו בחברות לתשובה. תשובה שילם את חלקו בהסכם באמצעים נכסים - דירה (שבנייתה טרם הושלמה) בבית הסופר בתל אביב ומשרד בפרויקט חלוצים בשווי כולל של 12.16 מיליון שקל. עם הוצאת ההיתר לבית הסופר שולם סכום נוסף מלבד הדירה. בתביעה ולנסי וחברותיו דרשו ריבית בשיעור 9% על סך של כ-12.5 מיליון ש"ח, כיוון שלא ניתנו לטענתו ערבויות חוק מכר במועד על כלל הסכום. תשובה טען כי אין כל חובה חוקית לכך שיעניק ערבות שכזו, וכי התמורות שולמו במועדן באמצעות הנכסים.

השופט דחה במלואה טענה זו של ולנסי וקבע כי לשונו הברורה של  הסכם ההיפרדות קובעת כי הריבית חלה רק במקרה של איחור בביצוע תשלום למועד החוזי כפי שנקבע בהסכמי המכר, או איחור במתן ערבות חוק מכר עבור תשלום שהגיע מועד פירעונו ההסכמי. ולנסי לא טען לאיחור במועדי התשלום על פי הסכמי המכר עצמם.

עם זאת השופט קיבל את עמדת ולנסי כי הנכס שנמסר בפרויקט חלוצים היה קטן מהנכס שנקבע בהסכם הפירוק, וקבע פיצוי של כ-375 אלף שקל בשל חוסר של 40 מ"ר. בנוסף קיבל השופט את דרישת ולנסי לסעד הצהרתי לגבי בית הסופר הקובע כי הדירה שתימסר לו תהיה בשטח הנקוב בהסכם ההיפרדות, כלומר כ-147 מ"ר ומרפסת בשטח של כ-46 מ"ר. הדרישה לפיצוי כספי בשל כך נדחתה מאחר שהיא טרם נמסרה ולא נמדדה.

בית המשפט ציין כי הסכמי ההיפרדות בין הצדדים היו תוצר של משא ומתן ממושך, שבו היו שני הצדדים מיוצגים על ידי עורכי דין, וכי מדובר בהסכמים מפורטים וברורים. לפיכך נקבע כי "אין כל מקום להתערב בהסכמות המסחריות שאליהן הגיעו הצדדים, ואין יסוד לטענה כי תשובה פעל בחוסר תום לב או הפר את התחייבויותיו".

עוד התייחס בית המשפט לטענת ולנסי בדבר "קושי בהבנת הסכם ההיפרדות עקב היותו של ההסכם בשפה העברית, כאשר שפת האם שלו הינה צרפתית" כי "מוטב ולא היו נטענות, ומשנטענו יש לדחותן, שכן ולנסי חתם על עשרות חוזים בעברית במהלך שנים רבות, כולל על חוזים שעליהם הוא הסתמך לצורך ההליך". עוד קבע בית המשפט כי "לא ניתן מצד אחד, לחתום על הסכמים רבים בשפה העברית, ולהסתמך עליהם בהליכים שונים ומצד שני, כאשר לשון ההסכם פחות נוחה לולנסי, לטעון, כי השפה העברית אינה שגורה בפיו והוא לא מבין את תוכנם של הסכמים אלו".

"פרסום ללא אישור ומצגי שווא"

התביעה בעניין הסכם השיווק נגעה להסכם בין 2 חברות מקבוצת תשובה לחברה מקבוצת ולנסי, על שיווק קומות 8 ו-10 בפרויקט חלוצים. ההסכם קבע שלוולנסי תהיה הזכות הבלעדית לשווק קומות אלו תמורת עמלות ובונוסים. השופט דחה את התביעה לקבלת פיצויי קיום בגין ביטול שלא כדין של הסכם השיווק, ונקבע כי הביטול היה מוצדק לאור הפרות דווקא מצד ולנסי.

ההפרות המרכזיות שנקבעו היו פרסום ללא אישור ומצגי שווא, כאשר החברה מקבוצת ולנסי ביצעה פרסום לשטחים מבלי שקיבלה אישור מראש ובכתב מהחברות של תשובה. בנוסף, הפרסום כלל מצגי שווא מטעים ושגויים, כגון הבטחת תשואה שנתית של 10% ומסירה תוך 24 חודשים. עוד נקבע שהחברה של ולנסי פעלה ונמצאה בניגוד עניינים בכך ששיווקה במקביל שטחים בפרויקט השייכים לגורמים אחרים בנוסף לקומות 8 ו-10 שהיו במסגרת הסכם השיווק, וזאת בניגוד לסעיף בהסכם.

עם זאת התביעה התקבלה באופן חלקי, שכן החברה של ולנסי זכאית לתמורה מכוח הסכם השיווק בגין עסקה חדשה. אף על פי שההסכם המקורי (שזיכה בבונוס גבוה) בוטל כדין, עסקה חדשה נחתמה במקומו. סכום התמורה שנפסק עמד על כ-40,150 ש"ח בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מינואר 2021 ועד לתשלום בפועל.

"לא הוצגו חשבוניות"

תביעה של ולנסי לאכיפת הסכם מכר משנת 2017 לרכישת מקרקעין בשטח אתר האשפה הישן בנתניה, באזור שטח שמורת האירוס הארגמן, נדחתה לחלוטין. השופט קבע כי הסכם המכר אינו מחייב, שכן ולנסי לא שילם את התמורה המפורטת בהסכם - 150,000 ש"ח במעמד החתימה ועוד 552,000 ש"ח לאחר 45 יום. "אי תשלום זה נחשב הפרה יסודית של ההסכם, או לכל הפחות זניחה שלו על ידיו". עוד נקבע כי הסכם ההיפרדות שנחתם ב-2019 הוא המסמך המכונן והמחייב, אשר ממצה ומחליף כל הסכמה קודמת. טענת ולנסי כי התשלום נעשה על דרך קיזוז רווחי סיחור אופציה נדחתה, שכן הטענה סתרה את לשון הסכם המכר ולא נתמכה בראיות, לא הוצגו חשבוניות או תשלומי מיסים.

לגבי קביעת סכום ההוצאות קבע כבוד השופט גלעד הס כי "במקרה שלפניי, מדובר בשלושה תיקים, כאשר תביעה אחת נדחתה באופן מלא, תביעה אחת התקבלה בחלקה הקטן ובשלישית נפסק סכום מזערי ביחס לסכום שנתבע. יש לזכור כי התקיים הליך משפטי מלא ומורכב, הכולל קדמי משפט, הגשת ראיות, חקירות, לרבות חקירות מומחים וסיכומים. כמו כן, יש להביא בחשבון כי הסכום שבמחלוקת היה בסדר גודל של למעלה מעשרה מיליון שקלים. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעים יישאו בשכר טרחת עורך דין הנתבעים ובהוצאותיהם בסך כולל של 175,000 ש"ח".

את ולנסי ייצגה עו"ד מרב ברוך ממשרד גולדפרב, גרוס, זליגמן ושות'. את תשובה ייצגו עוה"ד ירון קוכמן ושיר צוברי, ממשרד כספי ושות'.