"ירי על בתים של מנכ"לים, איומים והצתות": מכת הפרוטקשן הגיעה אל החברות הממשלתיות

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

גביית דמי חסות, או בשמה המוכר יותר- פרוטקשן, נחשבת לאחת התופעות הכאובות בענף הבנייה ובשנים האחרונות מתברר כי אותה שיטה חלחלה גם אל ליבת התשתיות הקריטיות של המדינה, ובהן מתקני מים וביוב. זאת כאשר לאחרונה נדרשה להתמודד עם התופעה הרשות הממשלתית למים וביוב, שספגה במתקניה באזור הצפון נזק תשתיתי מצטבר בהיקף של עשרות מיליוני שקלים.

הזיהוי הראשוני של התופעה לא הגיע דרך אירוע חריג אחד, אלא דרך הצטברות של סימנים. בסיורים שגרתיים במתקני ביוב בצפון התגלו עמדות שמירה לא מוסברות, שומרים שנראו לא מקצועיים, והצבות שלא תאמו את הנחיות האבטחה הרשמיות. במקביל, החלו להגיע דרישות תקציב מצד תאגידי המים והביוב באזור - יותר מתקנים שדורשים שמירה, יותר עלויות, יותר לחץ.

דני לקר, מנהל אגף בכיר לחירום סייבר ברשות המים, מתאר את הרגע שבו התמונה התבהרה: “ככל שנכנסנו לעומק הדברים, ראינו תשלומים קבועים לחברות שמירה מורשות ולגיטימיות, עם תלושי שכר וחשבוניות מסודרות, אבל בלי ערך ביטחוני אמיתי בשטח. אני נמצא בקשר הדוק עם מנכ״לי תאגידי המים והביוב ומרבה לבקר בשטח", הוא מוסיף, "לכן אני רואה בעיניים חריגות מההנחיות שלנו - למשל הצבת שומרים מיותרים, או לחלופין רמת שמירה נמוכה מזו שהנחינו".

כשבחן את המספרים, גילה לדבריו כי חלק משמעותי מהעלויות הן תוצאה של סחיטה. "משק המים הוא משק כספים סגור. כל פעילות, לרבות אבטחה, מחייבת הכרה בתעריף מצד רשות המים. כל העלויות מחושבות - כולל עלויות ביטחון. כאשר התחלנו לקבל דיווחים על עלויות ביטחון חריגות וגבוהות במיוחד, הבנו שמשהו אינו תקין. העלויות הללו כללו, מצד אחד, הצבת 'שומרי פרוטקשן' שלא הנחינו להציב, ומצד שני ניסיון לגלם בתוך סעיף הביטחון גם את עלויות הנזקים עצמם".

"גורמים מבפנים שיתפו פעולה"

משמעות העובדה שהפעם הופנתה סחיטת דמי החסות כלפי תשתיות ציבוריות - תשתיות מים וביוב במקרה זה – היא שמי שמממן את דמי החסות הוא כל אזרח במדינה שמשלם על מים וביוב. תעריף המים כולל בתוכו גם את עלויות האבטחה לכאורה ואת הנזקים. לדברי לקר, מדובר בעשרות מיליוני שקלים בשנה, באזור אחד בלבד, שמושקעים בשיקום נזקים ובהוצאות אבטחה פיקטיביות.

בפרויקט שטיפל בארבעה תאגידים בלבד, מדובר בהוצאה של בין 40 ל-50 מיליון ש"ח בשנה בגין האבטחה וסכום דומה בגין עלות הנזקים למתקנים. מדובר בכסף ציבורי שמתגלגל לתעריף המים של כל תושבי המדינה, שהוא תעריף אחיד. כך שגם מי שגר בתל אביב או בהוד השרון שילם למעשה את העלויות הללו. זה כסף של כולנו".

הפרוטקשן המודרני, מתברר, אינו מתנהל במעטפות מזומן. הוא פועל דרך חברות רשומות, החלפת שמות, והצגת שירות אבטחה לגיטימי לכאורה. "כשמתחילים לדבר בארבע עיניים וסוגרים דלת, אנשים משתפים במצוקות", מסביר לקר. "מציגים חשבוניות של חברות אבטחה לגיטימיות לכאורה, שלא באמת מספקות שירות.

"גם בשטח, מי שמוגדרים כמאבטחים, או שלא קיימים, או שמגיעים לשעה כדי לסמן נוכחות ולקבל תשלום. אם לא משלמים, או לחליפין מסרבים ל'עליה במחיר השמירה', מציתים את תחנות השאיבה או מתנכלים למנהלים, ולכן התאגידים בסוף משלמים. אבל הדרישות רק הולכות ועולות. כשהבנו את עומק והיקף התופעה, נדרשנו להחליט אם לטמון את הראש בחול או להתמודד".

הבדיקה העלתה כי בחלק מהמקרים היו גם גורמים מתוך המערכת ששיתפו פעולה, "חלקם פעלו מתוך פחד, אחרי ירי על הבית או איומים על המשפחה, אחרים מסיבות אחרות, אבל מי שחותם על תשלום לחברת אבטחה שאין בה צורך הוא משתף פעולה. אני יכול לומר שבמקרים שבהם וידאנו מעורבות, דאגנו שהם לא ימשיכו בתפקידם,.

לדברי לקר התופעה התקיימה מתחת לפני השטח במשך שנים, ובמובנים מסוימים אף הפכה לנורמה. "לצערי זה לא ייחודי רק למשק המים. בתשתיות נוספות ניתן למצוא דפוסים דומים.פרוטקשן בתשתיות הוא טרור כלכלי. מדובר בטרור לכל דבר – ירי על בתים של מנכ"לים, איומים, הצתות, נזקים לרכוש, שימוש בנשק חם ובאמצעי חבלה – והכול למטרות רווח. ברגע שמגדירים את הבעיה כך, מבינים שהמענה חייב להיות אגרסיבי. החלטנו לשדר מסר ברור: אצלנו זה לא יעבור בלי תגובה".

אך עד כמה שהתופעה הייתה גלויה וזעקה לשמיים, המענה הפורמלי ממשטרת ישראל לא סיפק תוצאות. "הגשת תלונות לא הובילה לחקירות משמעותיות, ולא הבשילה לכדי כתבי אישום של ממש. גם במקרים שבהם נפתחה חקירה, לא פעם היא נסגרה תוך זמן קצר, או שלא הגיעה לשלב של הפללה והעמדה לדין", סיפר לקר.

מקרה סחיטה ופגיעה במשאבות, הממחיש את היקף העלויות והנזק הכבד, התרחש לאחרונה באתר להקמת תחנת שאיבה בצפון. במקום נגרם נזק חמור שכלל חיתוך כבלים וצנרת והרס שנאים  בהיקף מוערך של כ־1.5 מיליון ש"ח.

בעקבות האירוע, ומתוך חשש לפגיעה נוספת בציוד וברכוש, הקבלן נכנע ללחץ וחתם על חוזה שמירה עם חברת "א. איילון ביטחון בעמק בע"מ" - חברה פיקטיבית ששימשה בפועל כזרוע סחיטה. במסגרת ההתקשרות נגבו ממנו תשלומים חודשיים בסך 12 אלף שקלים, אף שבפועל לא סופקו כל שירותי שמירה. החודש הוגש כתב אישום על ידי פרקליטות המדינה בגין סחיטה באיומים לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד הנאשמים.

"לוותר על האשליה שניתן לאבטח כל מטר"

לדברי שחר גולדברג, מנכ"ל חברת האבטחה "כלבי אשמורת", שבין היתר מספקת הגנה מפני גביית דמי חסות (אך אינה מעורבת באירועים שתוארו מעלה, ל"ס) מתקני ביוב הם יעד אידאלי עבור ארגוני פשיעה, בגלל המשמעות של ההשבתה.

"הצתה של משאבה או גנרטור אינה רק נזק פיזי, היא משבשת שירות חיוני, ולעיתים קיים חשש לזיהום תברואתי וסביבתי", הוא מסביר, "ברגע שהמתקן מושבת והביוב זורם, נכנסים לתמונה משרדי ממשלה ורגולטורים נוספים, מוטלים קנסות, ולעיתים גם מוטלת אחריות אישית על המנהלים. זו נקודת לחץ חזקה במיוחד על האנשים שעומדים בראש הארגון".

לדבריו, המשמעות רחבה הרבה מעבר למשק המים, שכן תשתיות מים וביוב הן תנאי בסיסי לפיתוח עירוני. פגיעה בהן גוררת עיכובים באישורי בנייה, דחייה בחיבור שכונות חדשות, ועלייה בעלויות תפעול שמגולגלות חזרה לציבור וליזמים.

גולדברג מסביר כי במקרים כאלו, תפיסת הפעולה צריכה להתבסס על שלושה מעגלים משלימים: מיגון פיזי מתקדם וייחודי של רכיבים קריטיים כדי לצמצם נזק, מוקד בקרה ייעודי שמבין שטח ודפוסים, ושילוב כוח תגובה ואכיפה שיוצר הרתעה אמיתית.

יחד עם זאת הוא מדגיש כי המהלך הזה אינו מבטיח אפס אירועים, אך הוא משנה את המשוואה - כאשר הארגון משדר עמידה, השקעה, ונוכחות, העלות והסיכון עוברים לצד השני. "יש תחנות שאיבה בכל מקום ולכן, תשלומים של 'אבטחה' כביכול, בליווי סחיטה של תשלומים נוספים, ובמקומות אחרים נזקים שנגרמים אם לא מסכימים להעלות את התשלום - אלה היקפים גבוהים מאוד, ואי אפשר באמת לאבטח הכול", מסביר גולדברג.

אז איך ניתן להיאבק בתופעה?
"ראשית יש לוותר על האשליה שאפשר לאבטח כל מטר. מתקני מים וביוב פרוסים לעיתים באזורים מבודדים, בשטחים פתוחים, הרחק ממרכזי היישוב. ניסיון להציב גדרות ושומרים בכל נקודה הוא יקר, לא יעיל, ובפועל גם לא מרתיע".

"המעגל השני נבנה מתוך הבנה שהאירועים הללו מתרחשים בשעות דומות - באזורים מוכרים, ובדפוסים שחוזרים על עצמם. לכן נדרש מוקד שמכיר את השטח: איזה רכב אמור להיות שם, באיזו שעה, מי עובד באזור, ואילו תנועות נראות חריגות. גולדברג מוסיף כי עיקר הפעילות מתרחשת בלילה, ולכן נדרשת מיומנות אנושית גבוהה, יכולת ניתוח, והיכרות עמוקה עם המרחב".

המעגל השלישי, לדברי גולדברג, הוא גם המורכב והיקר ביותר, "בסופו של דבר, מוקד שמזהה ומיגון שמרוויח זמן, חייבים להיתמך ביכולת תגובה אמיתית. כאן האתגר כפול", הוא מדגיש, "מצד אחד, לא כל כוח אבטחה אזרחי מסוגל להתמודד עם אירועי הצתה מכוונים, לעיתים הוא צריך תמיכה מערכתית, ופה, המשרד לביטחון פנים הצטרף למאבק והקים יחידת משטרה ייעודית להתמודדות באזור הצפון".

"הסיפור הזה לא מייצג רק בעיה של תאגידי מים", הוא מזהיר, "הוא תמרור אזהרה והכוונת התמודדות לכל מי שפועל בסביבה של תשתיות, תכנון וביצוע.  יזמים, קבלנים ומתכננים נדרשים להבין: פרוטקשן אינו רק אירוע פלילי, הוא סיכון מערכתי. כזה שפוגע בלוחות זמנים, בתקציבים, ובוודאות התכנונית.

"הבעיה הזו לא נעלמת לבד. ברגע שלא מחליטים להתמודד, מישהו אחר מנהל את האירוע במקומך, והתשלומים הולכים ומתנפחים. הפתרון הוא להתנגד ולהילחם חזרה ביחד על ידי איחוד של כלל הכוחות הרלוונטיים לטובת טיפול מיטבי".