מתי ניתן להרוס בנייה בלתי חוקית בצו מנהלי? ערעור לעליון מגלה שאף אחד לא ממש יודע

בית המשפט העליון קיבל חלקית לפני כחודש בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי שהגיש עו"ד ד"ר קייס נאסר, שותף במחלקת תכנון ובנייה במשרד פירון, נגד רשות מקרעי ישראל (רמ"י), בנוגע לשאלת הפרשנות של סעיף 4א' לחוק מקרקעי ציבור (פינוי קרקע): "תפס אדם מקרקעי ציבור, ושוכנע הממונה לאחר שעיין בדין וחשבון בכתב מאת פקח שביקר במקום ועל סמך מסמכים לעניין הזכויות במקרקעי הציבור, ולאחר שנתן לתופס הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו, כי תפיסתם היתה שלא כדין, רשאי הממונה בתוך שישה חודשים מיום שהתברר לו כי התפיסה היתה שלא כדין, ולא יאוחר משלושים ושישה חודשים מיום התפיסה, לתת צו בחתימת ידו הדורש מהתופס לסלק את ידו ממקרקעי הציבור ולפנותם, כפי שקבע בצו ועד למועד שקבע בו (להלן – מועד הסילוק והפינוי), ובלבד שהמועד האמור לא יקדם מתום שלושים ימים מיום מסירת הצו".

השאלה עסקה במועד שממנו יש למנות את 6 החודשים הקבועים בחוק להוצאת צו סילוק מינהלי מטעם רמ"י כלפי בנייה חדשה. האם ממועד ידיעת המפקח על הבניה, או ממועד ידיעת הממונה של הרשות. הערעור הוגש נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שקבע בפסק הדין של של סגן הנשיא אריאל ארגו והשופטים  גד גדעון ויעקב דנינו מיוני 24', שיש להתייחס רק למועד ידיעת הממונה, וממועד זה למנות את מסגרת הזמן להוצאת הצו.

לפסד הדין המלא של העליון לחצו כאן

הפרשה החלה בטענה של רמ"י, כי המבקש פלש למקרקעי ציבור ובנה מבנה ללא היתר באזור כסייפה שבנגב בשנת 2021. מפקח של רמ"י ערך סיורים במקום, ובמאי 2023 קבע כי מדובר במבנה בלתי חוקי. הפקח ערך סיורים קודמים באזור המבנה, ובכלל זה בחודש נובמבר 2022. אולם, לטענתו, רק במאי 23 הוא זיהה לראשונה שמדובר במבנה שהוקם על מקרקעי ציבור שלא כדין והחל לפעול בעניינו.

בעקבות זאת, רמ"י הוציאה מכתב התראה על כוונתה לפנות את המבנה. ביוני 2023 פנה בא-כוח המבקש למנהל מרחב שמירה דרום ברמ"י, שהוא בעל הסמכות לפעול כממונה לפי החוק, בבקשה שלא לנקוט פעול  לפינויו של המבנה. בקשתו זו נדחתה באותו חודש . בהמשך לכך, ביולי 23' חתם הממונה על צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור. הצו הודבק בפתח המבנה. בצו נדרש המבקש לסלק את ידו מהמקרקעין ולפנות את המבנה בתוך 30 יום שלאחריהם, אם לא יעשה כן, יבוצעו כלפיו פעולות אכיפה.

המבקש פנה לבית משפט השלום בבקשה לבטל את הצו, בטענה כי רמ"י לא עמדה בזמנים הקבועים בחוק למתן צו פינוי בהתחשב שהפקח היה במקום כבר בנובמבר. בית משפט השלום קיבל בדצמבר 23' בפסק דין של השופט יפתח ברוזה את טענתו, וקבע כי צו הפינוי הוצא שלא במסגרת הזמנים הקבועים בחוק, ולכן רמ"י חייבת לנקוט בהליך משפטי רגיל.

על כך הגישה רמ"י ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טענה שבית משפט השלום ביסס את קביעתו על ייחוס ידיעה בכוח על תפיסת המקרקעין, בעוד החוק קובע שמועד הגילוי הוא סובייקטיבי, כלומר שנדרשת ידיעה בפועל על קיום הפלישה. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה וביו היתר קבע כי החוק מבחין בין הפקח לבין הממונה, שידיעתו של האחרון היא הקובעת.

העליון: יש מקום לבחון האם יש לייחס את ידיעת הפקח לממונה

לאחר קיום דיון בבקשת רשות הערעור ושמיעת הטענות בהרחבה, ביהמ״ש העליון, בפסק דין של דפנה ברק ארז, אלכס שטיין ורות רונן, ביטל את פסק הדין והורה על החזרת התיק לבימ״ש השלום לביצוע בירור עובדתי נוסף אודות ידיעת המפקח, הממונה והיחס ביניהם.

בין היתר נקבע בפסק הדין: "החוק מכוון לכך שחלוף הזמן של ששה חודשים נמנה מן המועד שבו 'התברר' לממונה על תפיסת מקרקעי ציבור שלא כדין. נוסח זה מעיד על כך שהמידע על הפלישה היה בפועל בידי הרשויות. דומה שעל כך אין חולק. ואמנם, מקריאת פסק דינו של בית משפט השלום ניתן להתרשם כי הוא דחה את גרסת הפקח שלפיה הוא לא הבחין כלל במבנה בשלבים קודמים, ובמובן זה ייחס לו ידיעה בפועל על רקע זה. איננו תמימי דעים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שממנו עולה כי הערכאה הדיונית ביססה את פסק דינה על ידיעה בכוח בלבד. במצב הדברים האמור, איננו סבורים שפסק דינו של בית המשפט המחוזי יכול לעמוד כשלעצמו ללא הבהרות נוספות".

לאחר קיום דיון בבקשת רשות הערעור ושמיעת הטענות בהרחבה, ביהמ״ש העליון, בפסק דין של דפנה ברק ארז, אלכס שטיין ורות רונן, ביטל את פסק הדין והורה על החזרת התיק לבימ״ש השלום לביצוע בירור עובדתי נוסף אודות ידיעת המפקח, הממונה והיחס ביניהם

עוד נכתב כי השאלה שיש לעסוק בה היא "כיצד משליך המועד שבו הפלישה הטריה נודעה לפקח על קביעת המועד שבו ניתן לייחס ידיעה זו לממונה". כמו כן הוסיפו כי אין כל משמעות לדרישתו של החוק כי הממונה יוכל לפעול בתוך ששה חודשים בלבד, אם קביעת ראשיתו של מרוץ הזמן בהקשר זה אינה ברורה די צרכה.

בית המשפט קבע כי על פסק דינו של השלום להידרש לסוגיה של מועד הידיעה של הממונה. "הקביעה בעניין זה היא כמובן בעלת זיקה למועד הידיעה של הפקח כפי שהוא נקבע על-ידי בית משפט השלום, והצדדים יוכלו לטעון בעניין. בכלל זה, ומבלי למצות, יש מקום לבחון האם יש לייחס את ידיעת הפקח לממונה, האם יש לייחס את ידיעת הפקח לממונה לאחר זמן סביר, מהו פרק זמן זה בנסיבות העניין, וכיוצא באלה".

"חוסר הבהירות בחוק עלול להוביל לצווי סילוק לא ראויים"

לדברי ד"ר קייס נאסר, "בפסק הדין מבקש בית המשפט העליון לעשות סדר ברור בהליך הוצאת צו מנהלי לסילוק ממקרקעין על ידי רשות מקרקעי ישראל , וזאת נוכח העובדה כי מדובר בצו מינהלי חריג שלא ניתן על ידי בית משפט, ונוכח העובדה כי החוק לא ברור ביחס למועד שבו הממונה של הרשות אמור לדעת על הבניה שבגינה החליט להוציא צו סילוק יד.

ד"ר קייס נאסר: "הבהרת הדין כפי שביקש בית המשפט העליון, והכוונה למועד שבו יודע המפקח על הבניה ולמועד המדויק שבו הוא מביא את העניין להחלטת הממונה, תבטיח כי הפעלת הסמכות המנהלית החריגה של הוצאת צו סילוק והריסה בידי הממונה תופעל בצורה נכונה ורק למקרים המתאימים בלבד" 

"חוסר הבהירות הנוכחי בהוראות החוק וביישומו עלולים לגרום למצבים לא ראויים של הוצאת צווי סילוק מנהליים גם כלפי בניה ישנה למרות שעברה התקופה המותרת בחוק להוצאת צו הריסה בגינה. חוסר הבהירות יכול לגרום גם למצב הפוך, לפיו הממונה לא יוכל להוציא צו כלפי בניה חדשה מחמת כך שהמפקח לא יידע אותו בעניינה בתקופה הקבועה בחוק.

עורך דין קייס נאסר (סטודיו תומאס)

"הבהרת הדין כפי שביקש בית המשפט העליון, והכוונה למועד שבו יודע המפקח על הבניה ולמועד המדויק שבו הוא מביא את העניין להחלטת הממונה, תבטיח כי הפעלת הסמכות המנהלית החריגה של הוצאת צו סילוק והריסה בידי הממונה תופעל בצורה נכונה ורק למקרים המתאימים בלבד".