4.5 שנים לעו"ד בתחום המקרקעין שגנבה כספים מלקחותיה: "פעלה בשיטתיות כלפי עשרות קורבנות"

שופטת בית המשפט השלום ברמלה, דורית סבן נוי, גזרה אמש (ד') 4.5 שנות מאסר על דפנה מושל, עורכת דין לשעבר בתחום המקרקעין שהורשעה על פי הודאתה ב-15 אישומים בגין עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבה בידי מורשה, זיוף בכוונה לקבל דבר מה בנסיבות מחמירות, השמטת הכנסה וניהול ספרים כוזב.

סך כל הכספים שגנבה מושל מלקוחותיה עמד על כ-1.8 מיליון שקל. בנוסף, ביצעה מושל עבירות מס בכך שלא שילמה מס הכנסה בגין מחזור עסקאות אשר הסתכם לסך של כ-1.7 מיליון שקל. בנוסף חויבה מושל לפצות את הקורבנות ב-1.6 מיליון שקל ולשלם קנס של 50 אלף שקל. 

העבירות בוצעו בין השנים 2000-2017. בתקופה זו הייתה מושל עורכת דין וחברה בלשכת עורכי הדין בישראל והחזיקה בעשרה חשבונות בנק על שמה. על פי הנכתב בגזר הדין, "במסגרת עבודתה, קיבלה הנאשמת לידיה סכומי כסף גבוהים מלקוחותיה או בעבורם, על מנת שתחזיק בהם בנאמנות או תעשה בהם שימוש לטובתם. הנאשמת הציגה בפני לקוחותיה מצג כוזב לפיו היא מפקידה ומנהלת את כספי הנאמנות, בהתאם לחוק ולכללי לשכת עורכי הדין או משתמשת בכספי הלקוחות לטובתם. אולם, בפועל גנבה את כספי הלקוחות, והשתמשה בהם לכיסויי הוצאותיה וחובותיה העסקיים והאישיים, ולצרכים נוספים".

כמו כן, על מנת להסתיר מהבנקים את השימוש בכספי הנאמנות שלא לטובת הלקוח, נהגה מושל לשלוח לבנק בקשות פיקטיביות לקבלת סכומי כסף שונים מתוך כספי הנאמנות בתואנה כוזבת לשימוש לגיטימי בכספים בהתאם לצורכי עסקת המקרקעין. במקרה אחד, אף צירפה לבקשותיה הפיקטיביות מסמכים שזייפה, הנחזים להיות אישורים חתומים של הלקוח להעברת הכספים. על מנת להסתיר את מעשיה מלקוחותיה, נהגה לדווח להם בכזב כי כספים אלה הועברו ליעדם כנדרש ממנה. היו אף מקרים בהם הפצירה הנאשמת בלקוחותיה שלא ליצור קשר עם בעלי עניין אחרים וזאת במטרה שמעשיה לא יחשפו.

עו"ד לירון פיינטוך, ב"כ של המאשימה (מדינת ישראל, אמרה כי השופטת "עמדה על הערכים החברתיים שנפגעו, הפנתה למסכת העובדתית של מעשי הנאשמת, חומרתה, היקפה, התחכום והתכנון שקדם לה וביצועה במהלך עיסוקה כעורכת דין, והכל למטרת בצע כסף. עוד ביקשה ליתן משקל להיקף המרמה, לנזקים הישירים והעקיפים שהסבה לקורבנות העבירה בהפנותה לתצהירים ולעדותם בבית המשפט. בטיעוניה הדגישה, שעסקינן בקורבנות עבירה שחלקם מעוטי יכולת, עבורם הכסף שימש כמנוף לבניית עתידם הכלכלי וחלקם מבוגרים, שכספם היה מיועד לימי פרישתם וזקנה בכבוד. כמו כן, לשיטתה, אין לראות בהודאה והחרטה שהביעה כחרטה כנה, משום שבשום שלב, לא פעלה להקטנת הנזק ולא השיבה לנפגעי העבירה את הנזק". 

עו"ד נאוה הנס, פרקליטתה של מושל, אמרה כי השופטת "הדגישה את הודאתה המלאה של הנאשמת בעובדות כתב האישום. הפנתה לקשר המיוחד שהיה לנאשמת עם אביה החורג ולהשלכות פטירתו הטראגית על מצבה הרגשי, המשפחתי והתעסוקתי שהתדרדר במשך כשנה וחצי. עוד ציינה כי השותפות העסקית והתנהלות לא נכונה, הובילו לאובדן שליטה בעסק, להיקף החובות והוצאות. לטענתה, הנאשמת לא הצליחה לעמוד בהתחייבויותיה וניסתה להציל את העסק על-ידי השגת כספים מבחוץ. לטענתה, הנאשמת לא שיפרה את רמת חייה באמצעות כספי העבירה והראיה לכך שאין בבעלותה רכב או בית ועתה, מתגוררת בדירה בכפר סבא עם ילדיה מכוח זכאות משרד השיכון, מוכרת על- ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה נפשית בשיעור 100% נכות, אינה עובדה, מסרה את רישיונה ללשכת עורכי הדין ופתחה בהליכי חדלות פירעון".

השופטת דורית סבן נוי כתבה בגזר הדין "כי אין מדובר באירוע נקודתי ספונטני, אלא בארבעה עשר אירועים שונים אשר נמשכו על פרק זמן של כשלוש שנים, בין השנים 2017-2020 להם קדם תכנון מוקפד ומתוחכם, הכולל פתיחת עשרה חשבונות בנק, הצגת מצגים כוזבים, זיוף מסמכים והגשת בקשות פיקטיביות לבנק. עצם התחכום, נעוץ מטיבה של העבירה שעה שהנאשמת ניצלה את מעמדה כעורכת דין, קיבלה את הכספים לידה לכאורה כדין ובערמומיות. במקרים לא מעטים, הופקדו הכספים לחשבונה הפרטי חלף חשבון הנאמנות. הנאשמת פעלה בחזרתיות ובשיטתיות כלפי עשרות קורבנות עבירה שונים ובשום שלב לא חדלה ממעשיה". 

עוד נכתב כי "במקום בו לא הושבה הגזילה שנלקחה מידי לקוחותיה ולא רופאו מחדלי עבירות המס, הרי שלא ניתן לראות בהבעת החרטה כשלמה, שכן הבעת חרטה במלל אינה כהבעת חרטה במעש, בפרט שעה שעסקינן בעבירות מרמה ומעילה".