בית המשפט מת מצחוק: התביעות הנדל"ניות ההזויות של השנה נחשפות

רבים מפסקי הדין הנדל"ניים אודותיהם אנו כותבים במרכז הנדל"ן, הם רבי משמעות. חלקם קובעים תקדימים המשפיעים על אלפי עוסקים בתחום. באחרים מוכרעות מחלוקות של מיליארדים. אך אלו אינם מייצגים את רוב התיקים הנדל"ניים הנדונים בבתי המשפט, אשר לא פעם עוסקים בזוטות.

במקרים הקיצוניים ביותר מגיעות אל בית המשפט גם תביעות הכוללות טענות מגוחכות, שהיה עדיף לכל הצדדים המעורבים להימנע מהן - ובעיקר לשופט שמוצא עצמו עוסק בשטויות. לעתים מגיעות הטענות המגוחכות דווקא מצד ההגנה, בעיקר כאשר מדובר בנסיונות להתחמק מקיום עסקה או מתשלום.

לכבוד חג השבועות אספנו שלושה מקרים של טענות שקשה להאמין שנטענו בבית המשפט, ושעל אף שהיו נטולי סיכוי לחלוטין להתקבל, בהחלט מעלים חיוך.

"עורכת הדין כלאה אותנו במשרד" 

בני זוג ובנם ביקשו לבטל עסקה לרכישת דירה בכפר סבא, וזאת יומיים בלבד לאחר שחתמו עליה. החברה הקבלנית פסגות זיו השקעות תבעה אותם על כ-360 אלף שקל. בבית המשפט הקונים טענו כי עורכת הדין של החברה הקבלנית כלאה אותם בחדר ואיימה עליהם כי לא תיתן להם לצאת ממנו עד שיחתמו על ההסכם.

לטענת הנתבעים, כאשר הודיעו כי אינם מוכנים להמשיך ולחתום על ההסכם, עורכת הדין מנעה את יציאתם ממשרדה, נעלה את דלת המשרד וכלאה אותם בתוכו. בקשות הנתבעים ממנה כי תאפשר להם לצאת לא נענו. בעקבות כך נכנסה הנתבעת לחרדה, החלה לבכות ולהתחנן בפני עורכת הדין כי תאפשר להם לצאת, אך זו סירבה. עוד טענה כי בנה ניסה ליצור קשר עם המשטרה, אך עקב בעיות קליטה לא הצליח להתקשר וזאת תוך שעורכת הדין מאיימת כי לא יוכלו לצאת מהמשרד עד שיחתמו ונוקטת שפה בוטה ומעליבה. לשיטתם, בנסיבות הסיטואציה המתוארת, ההסכם נחתם תחת לחץ וכפייה ודינו להיות בטל מעיקרו.

בני זוג ובנם ביקשו לבטל עסקה לרכישת דירה בכפר סבא, וזאת יומיים בלבד לאחר שחתמו עליה. החברה הקבלנית פסגות זיו השקעות תבעה אותם על כ-360 אלף שקל. בבית המשפט הקונים טענו כי עורכת הדין של החברה הקבלנית כלאה אותם בחדר ואיימה עליהם כי לא תיתן להם לצאת ממנו עד שיחתמו על ההסכם.

טענות ההגנה נדחו על ידי שופטת בית משפט השלום, רונית אופיר. בפסק דין ממרץ השנה כתבה כי "הראיה היחידה שהוגשה לתמיכה לכאורה בגרסתם היא הקלטה, בה נשמעת עו"ד...מאיימת לכאורה על הנתבעים. בהקלטה שומעים את הדוברת אומרת ..משפט אחד: 'לא יעזור לך, אתם לא יוצאים מפה בלי לחתום'".

השופטת פקפקה באמינות ההקלטה לאחר סירובו של הבן למסור את הטלפון שבו הוקלטה לכאורה, והוסיפה: "גם אם הדברים נאמרו, הרי שקשה לראות בכך כפייה. המצב כפי שתואר הוא המצב הבא: עורכת הדין נמצאת לבדה מול הנתבעים והבן. אין זה סביר כי כתוצאה מאמירת משפט זה הנתבעים יוסיפו לחתום על עשרות עמודים וירכשו דירה בה הם אינם מעוניינים. כך שפרט לעדויות הנתבעים והבן, על ההפרכות הקיימות בהן, לא קיימת ראיה נוספת לכפייה ולכליאת השווא הנטענת. המסקנה העולה מכך היא כי הנתבעים מסרו ביודעין גרסה, שאינה גרסת אמת (לשון עדינה), לשם התמודדות עם התביעה".

לבסוף פסקה השופטת כי על הנתבעים לפצות את היזמית בכ-60 אלף שקלים, משום שהיזמית הסכימה עקרונית לביטול ההסכם בתנאים מסוימים.

"חתמתי בעמידה"

בתביעה שהתבררה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, תבעה אישה שהעניקה דירה במתנה לבנה את ביטול ההסכם, וזאת בטענה ש"חתמה עליו בעמידה" תחת לחץ ומבלי להבין על מה חתמה.

עוד טענה כי הענקת הדירה לבנה נעשתה משיקולי מיסוי בלבד ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה לאחר שרכשה דירה נוספת. המטרה, לדבריה, הייתה להפחית על גובה מס הרכישה שתצטרך לשלם על הנכס החדש ולפטור אותה ממס שבח במכירת אחת מדירותיה. לדבריה, המליץ לה עורך הדין להעביר את דירתה במתנה לבן ללא תמורה כדי למנוע תשלום מס של כ-8%, שהיו אז כ-220,000 שקל, בעקבות רכישת דירה.

עוד טענה שלא מימשה את כוונתה לתת את הדירה במתנה ולא נקטה שום צעד מעשי להעברת הבעלות, כמו חתימה על ייפוי כוח או שטרי מכר, וכי המסמכים היחידים עליהם חתמה  היו תצהיר המתנה ותצהיר דיווח לרשויות המס וכי לא ידעה על קיומם של מסמכים נוספים. הסיבה להימנעות מהשלמת העסקה נבעה לדבריה מכך שחזרה בה מרצונה לתת את הדירה במתנה, לאור התדרדרות היחסים עם  בנה שחלה לאחר חתימת התצהירים. עוד טענה כי חלה הרעה ניכרת במצבה הכלכלי עקב נשיאתה בחובות שיצר הבן בסך 250,000 שקל, וכן התנהגות מחפירה שלו כלפיה, הכוללת גילויי אלימות פיזית, מילולית ונפשית.

השופטת קבעה כי עדות האם אינה אמינה: "סתירה מהותית נעוצה באופן התנהלותה האמביוולנטית של התובעת ביחס לנתבע, כאשר בו זמנית היא מזדעקת בעבורו וטוענת כי הוא כל עולמה... ובאותה הנשימה מתנערת התובעת מכל אחריות לביצוע העסקה כמו גם לאופן הקשה שבו מוצג הנתבע על ידה כהצדקה לביטולה". השופטת חייבה את התובעת ב-12 אלף שקל, על הרף הנמוך,  מתוך תקווה כי עם סיום ההליך "יפעלו הצדדים לשיפור הקשר ביניהם".

לעומתה טען הבן כי האם מנעה ממנו להיכנס לדירה "שלו" והחליפה צילינדר זאת על אף שהעניקה לו את הדירה כבנה היחיד, מכיוון שיש לה דירה נוספת. עוד טען כי היא פועלת מתוך תאוות נקם באביו. לדבריו, הענקת הדירה הייתה הפיצוי המינימלי ביותר שיכולה הייתה התובעת לתת לאחר הנזק הבלתי הפיך שהסבה לו כל חייו.

עוד הוסיף כי מעולם לא היה שותף לקנוניה של רישום פיקטיבי לצורך הונאת מס בלבד, ולא דובר איתו על כך. עוד טען שהיא מציגה את עצמה כקורבן אך היא אשת עסקים חדה שאינה מהססת להשתמש בכל האמצעים, גם נגד בנה. עוד טען כי בניגוד לטענותיה, היא לא הייתה נתונה ללחץ כלשהו והיא מבינה כיצד מתנהל ההליך.

בפסק דין מיוני 24' קבעה השופטת הילה מלר-שלו כי עדות האם אינה אמינה. "סתירה מהותית, שקשה ליישב, נעוצה באופן התנהלותה האמביוולנטית של התובעת ביחס לנתבע, כאשר בו זמנית היא מזדעקת בעבורו וטוענת כי הוא כל עולמה ואף מבינה את הרציונאלים העומדים בבסיס התנהגותו... 'אני הייתי מוכנה לרקוד עם השטן לחתום על גזר דין מוות, רק כדי להציל את הילד שלי', ובאותה הנשימה מתנערת התובעת מכל אחריות לביצוע העסקה כמו גם לאופן הקשה שבו מוצג הנתבע על ידה כהצדקה לביטולה". השופטת חייבה את התובעת ב-12 אלף שקל, על הרף הנמוך,  מתוך תקווה כי עם סיום ההליך "יפעלו הצדדים לשיפור הקשר ביניהם".

"קיבלתי את הדירה מתנה לבת מצווה"

במקרה נוסף, אישה בת 60 תבעה את אחייניה לגבי עזבונה של אמם שהיא גם אחותה. בתביעה שהוגשה ב-2021 לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, תבעה לקבל בעלות מלאה על הדירה של הוריה, בטענה כי זו נקנתה לרגל בת המצווה שלה, בשנות ה-70 של המאה העשרים. "טענתה של התובעת אינה רק כי הדירה הוחזקה עבורה בנאמנות, אלא גם כי היא נרכשה עבורה על ידי המנוחים במתנה… אין מחלוקת שהמנוחים הם שמימנו את רכישת הדירה, ולא התובעת אשר בעת הרכישה הייתה ילדה בת כ-12  שנים".

עו"ד בירביר מדגיש כי "חשוב להבין כי תביעה קטנונית מצד אזרח עלולה להתהפך עליו. מערכת המשפט אינה סלחנית כלפי שימוש לרעה בהליכי משפט. הגשת תביעה בלתי מוצדקת עלולה להסתיים בחיוב בהוצאות, ואף בקביעות מהימנות קשות נגד התובע, אם יתברר שפעל שלא בתום לב וממניעים זרים"

בפסק דין מפברואר השנה דחתה השופטת ענת הלר-כריש את התביעה בקבעה כי "מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה. שהרי, כאמור, לפי הגרסה של התובעת, הדירה לא רק הוחזקה עבורה בנאמנות, אלא היא אף נרכשה עבורה במתנה. מאחר שהמנוחים המשיכו ונהגו בדירה כבעלים לכל דבר ובפועל לא הוענקו לתובעת זכויות כלשהן בדירה בחיי המנוחים ולדבריה היא אף כלל לא ידעה על המתנה, מדובר, על פי הגרסה שהניחה התובעת, בהקניה לאחר פטירה שלא על דרך צוואה ומשכך היא אינה בת תוקף".

 נראה כי דעתה של השופטת על התביעה הובעה בין היתר באמצעות הוצאות המשפט שפסקה לחובת התובעת, שהועמדו על 30 אלף ש"ח.

"תביעה קטנונית עלולה להתהפך על התובע"

לדברי עו"ד שמואל בירביר, עורך דין בכיר במחלקת הליטיגציה במשרד עוה"ד AOi  עבדי וקנין ושות', "יש מי הרואים בבית המשפט כלי ניגוח להפעלת לחצים ממניעים זרים, ללא עילה משפטית של ממש. הם לא מבינים שהליך משפטי הוא הליך פורמלי, עתיר סיכונים, שלא נועד לנהל רגשות – אלא להכריע לפי כללים ברורים".

עו"ד שמואל בירביר (הילה גביר)

עו"ד בירביר מדגיש כי "חשוב להבין כי תביעה קטנונית מצד אזרח עלולה להתהפך עליו. מערכת המשפט אינה סלחנית כלפי שימוש לרעה בהליכי משפט. הגשת תביעה בלתי מוצדקת עלולה להסתיים בחיוב בהוצאות, ואף בקביעות מהימנות קשות נגד התובע, אם יתברר שפעל שלא בתום לב וממניעים זרים".

בירביר מפרט באילו מקרים מומלץ להימנע מפנייה לבית המשפט:  "כשאין הוכחות ברורות – תחושות סובייקטיביות, שאינן מגובות בחוות דעת מקצועיות, לרוב לא ייענו. כאשר המניע לתביעה אינו ענייני – תביעה מונעת מנקמנות או רגשות אישיים לרוב לא תתקבל. רגשות הם חשובים, אך בית המשפט שופט לפי כללים, ראיות וחוק. וגם תביעה שבה אמנם קיימת עילה, אך מדובר בפגם פעוט וזניח, שאינו גורם נזק ממשי, צפויה להידחות". בכל מקרה, מדגיש עו"ד בירביר, "מומלץ לפנות לעו"ד הבקיא בתחום הבנייה ולא למהר להגיש תביעה וכן, לשקול פתרונות חלופיים, מהירים ויעילים".