מטחי הטילים מאיראן היו קריאת השכמה מצלצלת: חייבים לגבש תוכנית חירום לאומית להצלת הצפון

היום נעסוק באחד הנושאים הקרובים ביותר ללבי, במיוחד אחרי השנתיים הקשות שעברנו – שיקום אזור חיפה והצפון, פיתוחו ומימוש הפוטנציאל האדיר שטמון בו.

ברשותכם, אני רוצה להתחיל בלספר על חוויה אישית שלי מלפני כמה שבועות. נסעתי עם המשפחה לטיול בצפון. הטיול כלל דילוגים בין כמה תחנות, בהן מטולה וקיבוצי אצבע הגליל וקריית שמונה. את מה שראיתי אני עדיין מתקשה לעכל: רחובות מרכזיים שוממים, בתי עסק סגורים על בריח ומסעדות ריקות.

אבל החוויה שלי כתייר, רק מדגימה את מצבם העגום של התושבים עצמם. עד היום, יותר מחצי שנה מאז הפסקת האש בלבנון, פחות מ-70% מתושבי הצפון חזרו לביתם. זה נתון מבהיל ואני כלל לא בטוח שמרבית הישראלים מבינים לעומק את המשמעות שלו.

כולם כבר מבינים: זוהי שעת מבחן למדינת ישראל ולמקבלי ההחלטות בממשלה. ללא מתן תמריצים כלכליים אמיתיים לבעלי העסקים הקטנים והבינוניים, ספק גדול אם ניתן יהיה להניע שוב את גלגלי הכלכלה בצפון. צריך גם לומר ביושר: ברור לכולם שהמלחמה האחרונה גבתה מחיר כלכלי כבד והמדינה מתמודדת עם אתגרים תקציביים מכל כיוון. כשהשמיכה קצרה והבחירות התקציביות קשות – מתברר ששיקום הצפון ופיתוחו נדחקים לשוליים. אז כאן המקום להזכיר למי שהתבלבל: חיזוק הצפון הוא לא סוגיה פוליטית – חיזוק הצפון הוא אינטרס לאומי.

חייבים לגבש תוכנית חירום לאומית להצלת הצפון, אשר תגדיר יעדים מדידים וברי ביצוע לפיתוח כוללני ולמשיכת אוכלוסייה לאזור. כבר ראינו שכאשר מדינת ישראל רוצה משהו – היא יודעת להשיג אותו. היום, יותר מתמיד, הגיע הזמן לשאת עיניים צפונה.

וכל מה שדיברתי עליו קשור, כמובן, גם לשוק הנדל"ן. מצבו של ענף המגורים ממחיש היטב את מיקומו הנמוך של הצפון במדרג סדרי העדיפויות של מקבלי ההחלטות. ההתחדשות העירונית עדיין לא הגיע לרוב יישובי הצפון. אין לה כמעט זכר לא בקרית שמונה, לא בעפולה ולא בנוף הגליל. יזמים מדירים את רגליהם מהאזור כולו בגלל אותן סיבות שאנחנו מצביעים עליהן בכל הזדמנות – אי-כדאיות כלכלית.

אסור שחיפה תהפוך לעוד עיר לוויין במטרופולין ת"א

רבותיי, מטחי הטילים מאיראן היו קריאת השכמה מצלצלת לכל מי שעוד היה לו ספק בחשיבות המיגון של מבני המגורים בישראל. תוסיפו לזה את סכנת רעידות האדמה העומדת לפתחם של יישובים על השבר הסורי-אפריקאי, והמסקנה ברורה: אסור לחכות אפילו יום אחד נוסף. צריך להתחיל לפעול – עכשיו.

ואיך אפשר שלא לדבר על העיר הנפלאה שמארחת אותנו. חיפה, שהיוותה בעבר מרכז אורבני חשוב, השלישי בגודלו במדינה ודוגמה מרגשת לדו-קיום במובנו הכי אותנטי, הולכת ומאבדת גובה. במקום להפוך למטרופולין שוקק ולבירתו הבלתי-מעורערת של כל אזור הצפון, כפי שהיא צריכה להיות, העיר שניצבה בקדמת הבמה – נדחקת כעת לאחור.

איך אפשר שלא לדבר על העיר הנפלאה שמארחת אותנו. חיפה, שהיוותה בעבר מרכז אורבני חשוב, השלישי בגודלו במדינה ודוגמה מרגשת לדו-קיום במובנו הכי אותנטי, הולכת ומאבדת גובה. במקום להפוך למטרופולין שוקק ולבירתו הבלתי-מעורערת של כל אזור הצפון, כפי שהיא צריכה להיות, העיר שניצבה בקדמת הבמה – נדחקת כעת לאחור

המדינה משקיעה אמנם מיליארדים בפיתוח תשתיות תחבורה חדשות, וממשיכה לקדם את פינוי מתחם בזן. אלו הם מהלכים דרמטיים וחשובים, אולם אין די בהם. יצירת מטרופולין אמיתי מחייבת השקעה, תכנון והקמה של מוקדי תעסוקה ומסחר חדשניים. הפיכת עיר למוקד ביקוש מצד אוכלוסייה חזקה ויצרנית תלויה בהגדלה משמעותית של היצע הדיור וביצירת סביבה אורבנית בריאה ומפרה.

בינתיים, למרות שלל הכוונות הטובות, חיפה ממשיכה לאבד זוגות צעירים לטובת ערים שמציעות להם הרבה יותר במרכז הארץ. אם התהליך הזה יימשך ויעמיק, יהיה זה הפסד אדיר לא רק לחיפה אלא למדינת ישראל כולה.

אסור בשום פנים ואופן שחיפה תהפוך לעוד עיר לוויין במטרופולין תל אביב! על המדינה לנתב את עתידה של חיפה לעבר לצמיחה והתאוששות משנים ארוכות של נמנום, שלא לומר תרדמת; לקדם ולמשוך לעיר פרויקטים של מגורים ותעסוקה, לתמרץ פרויקטים מתחמיים של פינוי-בינוי ולהפשיר קרקעות היכן שרק ניתן.

בן גוריון ביקש להפריח את שממת הנגב. אני מדבר כאן על חזון צנוע בהרבה: לתמוך בעיר שיש לה כבר את כל מה שדרוש כדי להצליח: אוניברסיטה, ים, תושבים פטריוטים, טבע ירוק ותחבורה ציבורית מצוינת.

הכותב הוא מנכ"ל ובעלים של מרכז הנדל"ן