"ניגוד עניינים מובנה": ביהמ"ש קבע כי "נציג הדיירים" עבד עבור חברת שפיר

שופט בית המשפט השלום בתל אביב-יפו, אביים ברקאי, דחה שתי תביעות הדדיות בגין לשון הרע שהוגשו בין ישראל כהנא, בן זוגה של יורשת חוקית של דירה במתחם פינוי-בינוי בחולון, לבין ד"ר יחיאל סופר שפעל כשליח מטעם חברת הנדל"ן "שפיר" – היזם המרכזי בפרויקט - שבמקביל נבחר כנציג הדיירים בפרויקט.  אף שהתביעות כונו "לשון הרע", לב המחלוקת טמון בטענות לניגוד עניינים בהתנהלותו של סופר ובשאלת נאמנותו – האם פעל לטובת בעלי הדירות או לטובת החברה היזמית. יצוין כי חברת שפיר אינה צד בעניין.

מדובר בפרויקט התחדשות עירונית רחב היקף הכולל את הריסתם של 17 בניינים ברחוב חנקין ורחוב קדושי ברגן בלזן בשכונת נאות שושנים בעיר חולון. במסגרת הפרויקט צפויות היו להיהרס 215 דירות ובמקומן היו צפויות להיבנות 860 דירות חדשות. ההתקשרות בין חברת שפיר לדיירים החלה בשנת 2013 ואולם עקב קשיים רבים בקידום התב"ע ואי הצלחתה של שפיר לקדם את הפרויקט המדובר מול הדיירים, הוחלט בעיריית חולון לבטל את התוכנית של שפיר ולקדם תוכנית אחרת בשם "מתחם חנקין" שהוא פרויקט פינוי-בינוי משותף של עיריית חולון בשיתוף הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית.

לפסק הדין של בית משפט השלום לחצו כאן 

לדברי השופט ברקאי, "עניינו של ההליך הוא התנהלותו של ד"ר יחיאל סופר כשלוח חברת שפיר הפועל עבורה ומקבל ממנה תמורה בעבור החתמת בעלי זכויות במאות הדירות שבפרויקט. סופר, כדבריו, נבחר כנציג הדיירים, חודשיים בלבד לאחר שנקשר בהסכם עם חברת שפיר. אין כל פסול בכך שד"ר סופר יהיה שלוח של חברת שפיר, אך בוודאי שכשלוח של חברת שפיר, לא מופרך יהיה לטעון שנאמנותו היא לחברת שפיר ומכאן על פניו תקום ניגוד עניינים כאשר נאמנות זו תוצב אל מול הנאמנות לבעלי הדירות".

כאמור, עוד בטרם נבחר סופר על ידי הדיירים כנציגם (לטענתו – בנובמבר 2014), הוא חתם כבר בספטמבר 2014 על הסכם שירותים עם שפיר, באמצעות חברה בבעלותו ("שיא דיפנס"). ההסכם חשף מנגנון תגמול שכל כולו תלוי בהצלחתו להחתים דיירים עבור שפיר בלבד, והכפיף אותו לסנקציות חמורות אם ינהל מגעים עם יזמים אחרים – השבה של כספים, ריבית שנתית, ואף קנס של 150 אלף ש"ח. תנאים אלה, קובע בית המשפט, מעידים על ניגוד עניינים מובנה: סופר אינו נציג ניטרלי של הדיירים, אלא "איש של שפיר", המחויב משפטית לפעול רק לטובתה – גם במחיר פגיעה פוטנציאלית באינטרסים של הדיירים.

עו"ד מימון פאר (מתן מנור)

כהנא טען, באמצעות בא כוחו, עו"ד מימון פאר, כי סופר הסתיר את ההסכם מהדיירים במשך שנים, מנע חשיפת מידע חיוני, פעל לקידום האינטרסים של שפיר תוך הדרת קולות ביקורתיים, ואף תקף אותו אישית. כהנא טען לכל אורך הדרך כי סופר פועל בניגוד עניינים חמור במסגרת פרויקט הפינוי-בינוי. ההסכם, כך נטען, כלל תמריצים כספיים אדירים תוך התחייבות בלעדית לפעול למען האינטרסים של שפיר בלבד. מבחינתו, סופר לא פעל כנציגם אלא כזרוע מבצעית של היזם, תוך העדפת טובת שפיר על פני הדיירים. כמו כן, טען כהנא כי סופר פרסם פרסומים שונים אשר לטענתו התייחסו אליו כאל שקרן ואף הכפישו אותו. על רקע טענות אלו הגיש כהנא תביעת לשון הרע נגד סופר על סך של 70,000 שקל. 

כהנא טען, באמצעות בא כוחו כי סופר הסתיר את ההסכם מהדיירים במשך שנים, מנע חשיפת מידע חיוני, פעל לקידום האינטרסים של שפיר תוך הדרת קולות ביקורתיים, ואף תקף אותו אישית. מנגד סופר טען שכהנא נוקט במסע השמצות על רקע אישי ושהוא עצמו פעל לטובת הפרויקט

מנגד, סופר טען, באמצעות בא כוחו עו"ד רון לוינטל, שכהנא נוקט במסע השמצות על רקע אישי ושהוא עצמו פעל לטובת הפרויקט. בכתב התביעה שהגיש נגד כהנא, התייחס סופר ל-18 פרסומים שנעשו לכאורה נגדו בקבוצות WhatsApp, מכתבים והודעות ציבוריות לדיירים. הוא טען כי כהנא הציג אותו במכוון כנוכל, מושחת, פועל בניגוד עניינים וכמי שמסתיר מידע חשוב מהדיירים. הוא שלל את טענות כהנא בדבר הסתרת הסכם ההתקשרות עם שפיר, וטען שההסכם נחתם כחלק מהפרקטיקה הנהוגה בפרויקטי פינוי-בינוי – שבה אנשי מקצוע מקבלים שכר מהיזם.

בנוסף טען כי מדובר במסע אישי, בלתי פוסק, שכל מטרתו לפגוע בשמו ובתדמיתו, תוך חוסר תום לב וניסיון לפורר את אמון הדיירים בו. לדידו, פרסומיו של כהנא חורגים בהרבה מהבעת דעה לגיטימית ומהווים לשון הרע. על רקע דברים אלו תבע סופר את כהנא על סכום של 300,000 שקל

בכל הנוגע לטענות אודות ניגוד עניינים טען סופר כי מונה לתפקידו בפרויקט הפינוי-בינוי כדין, ביוזמת נציגות הדיירים, ושפעל לאורך השנים בשקיפות ומתוך מחויבות לקידום המיזם. לדבריו, החברה היזמית – שפיר – נבחרה כשנתיים לפני שמונה, והוא עצמו כלל לא היה מעורב בבחירה. תפקידו, כך לטענתו, התמקד בארגון ובחתימת הדיירים, ותוך כדי תהליך קיבלו הדיירים עדכונים שוטפים והיו שותפים להחלטות.

השופט: סופר פעל בניגוד עניינים מובנה

השופט ברקאי הקדיש חלק נרחב לניתוח סוגיית ניגוד העניינים, וקבע באופן חד-משמעי כי ד"ר סופר פעל בניגוד עניינים מובנה. לפי ברקאי, אין צורך להוכיח פגיעה ממשית או משוא פנים בפועל – די בעצם קיומו של פוטנציאל לניגוד עניינים כדי לפסול את ההתנהלות. לאור ההסכם עם שפיר, שבו סופר התחייב לפעול רק עבורה, תוך קבלת תמריצים כספיים כבדים ואיסור מו"מ עם יזמים אחרים, קבע בית המשפט כי מדובר בשליחות משפטית מלאה המחייבת נאמנות מוחלטת לחברת שפיר – נאמנות שאינה עולה בקנה אחד עם תפקידו כמי שאמור לייצג את בעלי הדירות.

השופט ברקאי הקדיש חלק נרחב לניתוח סוגיית ניגוד העניינים, וקבע באופן חד-משמעי כי ד"ר סופר פעל בניגוד עניינים מובנה. לפי ברקאי, אין צורך להוכיח פגיעה ממשית או משוא פנים בפועל – די בעצם קיומו של פוטנציאל לניגוד עניינים כדי לפסול את ההתנהלות

השופט ברקאי קבע כי הביקורת שהפנה כהנא – גם אם הייתה חריפה – נבעה ממחויבות ציבורית לגיטימית ולא חרגה מגבולות ההגנה שמעניק החוק. אמירות כמו "מנהל לא תקין", "חוסר שקיפות" או "נאמנות ליזם" אינן לשון הרע במקרה שבו הוכח יסוד עובדתי שמבסס את החשש. מאידך, תביעתו של כהנא נגד סופר נדחתה גם היא, שכן דברי סופר שנאמרו בתגובה לפרסומים חוזרים ונשנים – בהם כינה את כהנא "שקרן" או "מפיץ רעל" – לא חרגו מרמת סבירות, בהתחשב בהקשר ובמחלוקת החריפה. בסופו של דבר, השופט דחה את שתי התביעות, אך קיבל באופן עקרוני את עמדתו של כהנא באשר לניגוד העניינים, והטיל על סופר הוצאות משפט בסך של 15,000 שקל.

"לדעתי בית המשפט בפסק דין מוציא כרטיס צהוב לבעלי תפקידים במיזמי התחדשות עירונית שמהלכים על הגבול בין הנאמנות לדיירים לבין קריצה ליזם", אמר עו"ד פאר. "הנאמנות של מי שפועל עבור דיירים צריכה להיות מוחלטת ולא ניתנת לפרשנויות שונות. בנוסף, פסק הדין מוכיח שלבעלי דירות במיזמים של התחדשות שיש ביקורת ויש מה לומר אם בהקשר של ההסכם עם היזם או בהקשר של בעלי תפקידים אין סיבה לחשוש. ושלישית, שהניסיון להשתיק בעלי דירות דעתניים ופעילים באמצעות תביעות סרק לרוב לא מצליחה".