חדר מוזיקה, חדר יין או קולנוע? הקרב על רוכשי היוקרה מביא את השטחים המשותפים לשיא

כשהתחילו לצוץ כאן לפני כ־20 שנה בניינים משותפים עם חלל לאירועים, ששימש את הדיירים בעיקר לחגיגות ימי הולדת לילדים, התייחסו הדיירים לפאסיליטי החדש כפריצת דרך שימושית ונוחה, אשר העניקה ערך מוסף לבניין. ייתכן כי זו הייתה יריית הפתיחה למה שבהמשך הפך ל"מירוץ חימוש", במסגרתו כוללים היזמים בשטחים המשותפים של הבניין עוד ועוד פונקציות.

כיום כבר לא צריך לצאת מהמתחם כדי לקחת את הילד לג'ימבורי, בזמן שההורה מתאמן בחדר הכושר הסמוך; מי שלא הולך למשרד לא צריך לשכור חלל עבודה, כי למטה בלובי יש עמדות עבודה לשימוש הדיירים; ואם צריך ללכת לפגישה עסקית, או סתם לשתות כוס יין עם חברים, אפשר לקיים אותה בלאונג' העסקים, הממוקם כמה קומות מתחת לדירה.

יש מי שלוקח את העניין הזה לקצה. כך למשל, בפרויקט היוקרה "אשירה" בשדה דב, של אביסרור משה ובניו , יהיה לדיירים כל מה שאפשר לחשוב עליו: בריכה מחוממת, ספא הכולל חדר מלח וחדר שיזוף בקולגן, מתחם קולנוע ולאונג' עסקים עם בר לפגישות עסקיות. יורם אביסרור, סמנכ"ל השיווק, אומר שקהל היעד שלו צורך את השירותים האלה, וש"אנשים באים וקונים בגלל העניין הבריאותי. זה פאסיליטיז שמדבר לאנשים". קצת קשה להאמין שמישהו ירכוש דירה דווקא בגלל חדר מלח או חדר שיזוף בקולגן – אבל מילא.

"מתאמים שימוש בחדר המוזיקה באפליקציה"

חברת עמרם אברהם משווקת כעת את פרויקט " רמות בעיר " ברמת השרון – ארבעה מגדלים הכוללים כ־600 יחידות דיור. שניים מהבניינים כבר מאוכלסים, והשלישי בקרוב. הפרויקט כולל לא פחות מ־20 חללי פעילות משותפים תחת הטייטל "פמילי קלאבס", המשמשים למגוון שימושים: סטודיו פילאטיס, חדרי חוגים, ג'ימבורי, חדרי ישיבות ואפילו חדר מוזיקה המאובזר במערכת תופים, גיטרות, בסים, אורגן, ציוד הקלטה והגברה.

חדר הקולנוע ב"אשירה" שדה דב (ויופוינט)

עומרי קולין, סמנכ"ל הפיתוח העסקי בחברה, מסביר שהדיירים יכולים לתאם שימוש בחדר המוזיקה דרך אפליקציה, ולהשתמש בו לשיעורי מוזיקה או פעילות עם ילדים – מבלי להפריע לשכנים. לדבריו, ה"ניסוי" של מרחבים משותפים רבים ומגוונים הצליח: "רבים מהדיירים משתתפים באירועים בבניינים, ורבים מהרוכשים במגדל השלישי (שעוד לא מאוכלס) הם תושבים קיימים או בני משפחותיהם. ברור לנו שהפרויקט מצליח לייצר סביבת מגורים מושכת, עם קהילתיות אמיתית שמבדלת אותו מפרויקטים אחרים בשוק".

רייק מקבוצת אספן, היוזמת את מגדל "שדרות הילד" – 112 יח"ד ב־32 קומות מעל פארק – מציעה ג'ימבורי לשימוש הדיירים, למרות שמדובר במגדל אחד בלבד. ובפרויקט AIR בגבעתיים, של ICR, חברת הבת של ישראל־קנדה, הכולל 330 יחידות דיור בשלושה מגדלים בני 24 קומות ושדרת מסחר של 1,000 מ"ר – יוכלו הדיירים להשתמש בחדר קולנוע ובמתחם ברביקיו על הגג, שהפך בעצמו לפארק.

חברת ויתניה , המשווקת את "ויתניה ת"א" בדרום העיר – שלושה מגדלים בני 40 קומות כל אחד – מציעה בבניין, מלבד הפאסיליטיז המוכרים כמו לאונג' וחדרי ישיבות, גם חדר פילאטיס, חדר קולנוע פרטי ואפילו חדר יין. למעשה, מדובר בחנות יין שדיירי הבניין יוכלו לרכוש בה דרך אפליקציה. שרית סבן שליט, מנהלת חטיבת המגורים בחברה, מסבירה שחדר היין מהווה חלק מעיצוב הלובי. הדיירים רוכשים את היין דרך האפליקציה ואוספים מהלובי.

בענב, חברת ההתחדשות העירונית, יזמו את פרויקט "שדרת האמנות" ביהוד, הכולל 271 יחידות דיור בארבעה מגדלים בני 14 קומות, שביניהם עוברת שדרת אמנות. לצד שבילי הליכה ופינות ישיבה ישולבו בה עבודות פיסול ואמנות מקומית. כל אחד מארבעת המגדלים יכלול קומת כניסה המוקדשת לפעילות קהילתית שונה. מלבד הפעילות הסטנדרטית והמוכרת – חדר כושר, חדר דיירים, ג'ימבורי לילדים, חדר חוגים וחלל עבודה שיתופי – יהיו גם סטודיו לאמנות ויצירה, שיאפשר לדיירים לעסוק בציור ופיסול, וחדר מוזיקה והקלטות שיצויד בכלי נגינה ובציוד מקצועי.

מועדון ילדים בפרוייקט שדרות הילד של רייק (הדמיה: סטודיו סנאפ-שוט)

לדברי מנכ"ל ענב, אפי כץ: "בשנים האחרונות יש דגש רב על המרחבים הציבוריים בפרויקטי התחדשות עירונית . עבורנו, כיזמים, ברור היום שהשקעה במרחבים ציבוריים היא לא רק חובה תכנונית אלא גם מהלך עסקי נכון. שטחים ירוקים, גינות קהילתיות וחללים משותפים משודרגים – חדרי כושר, חללי עבודה וג'ימבורי לילדים – מעלים את ערך הדירות, יוצרים ביקוש גבוה יותר ומעלים את הנחשקות של הפרויקט". לדבריו, "כשבונים מתחמי ענק עם מאות יחידות דיור חייבים לשים דגש על השטחים הציבוריים".

עם זאת, לא תמיד מתאפשר לספק הכול. במרכזי ערים, שבהם יש מגבלות שטח, קשה להוסיף את כל הפאסיליטיז. אסף נחשוני, הבעלים של וואנס, היוזמת שני בניינים בני תשע קומות במרכז רחובות, מציין כי בפרויקט שלו יש חללי עבודה ופאטיו ירוק – מעין גן קטן – שנוצר מחיבור בין שני בניינים. לדבריו: "רציתי לתת גם חדר כושר, אבל הבנתי שאם אתן גם וגם וגם – שום דבר לא יהיה איכותי. העדפתי לתת פחות, אבל טוב. במרכז העיר רוב הפונקציות ממילא בהישג יד, ולכן הכי חשוב היה לספק חללי עבודה ופארק קטן שיאפשר להרגיש טבע".

גם היזמית "בולווארד־ג'נסיס" המתמחה במיזמי בוטיק בתל אביב מתמודדת עם מגבלות שטח, בעיקר בצפון הישן. הפתרון: פלטפורמת שירותים דיגיטלית בשם "בלו זון", שמאפשרת לדיירים להזמין באמצעות אפליקציה שירותים כמו חדרי כושר, טיפולי לייף סטייל, בריכה, ספא, חדרי קולנוע פרטיים, חללי עבודה, לאונג' עסקי, שירותי קונסיירז', תיקונים לדירה, דוג ווקרס, שירותי כביסה וניקיון ועוד. המייסד והמנכ"ל שי פולונסקי מסביר: "הקונספט מיועד לקהל שרוצה לגור בתל אביב, ליהנות מחיי התרבות והחברה של העיר – ויחד עם זאת לקבל בבניין או בקרבתו את השירותים שהוא זקוק להם".

"הלובי הוא כרטיס הביקור"

המגמה לשים דגש על המרחבים הציבוריים באה לידי ביטוי גם בשכירת שירותיהם של אדריכלים ומעצבי פנים ייעודיים לחללים אלה. אחד מהם הוא האדריכל אלברט אסקולה, שמתכנן את השטחים הציבוריים בפרויקט "ריברסייד" ביהוד של חברת אלקטרה ובתכנון משרד האדריכלים מילוסלבסקי. "הלובי הוא כרטיס הביקור של הבניין", הוא מסביר. "עד לפני כמה שנים שטחי הלובאים היו מינימליים, אבל כיום השטחים גדולים והכניסה לבניין הופכת לחוויה".

רופטופ בפרויקט "אייר" בגבעתיים (3דיויז'ן)

בפרויקט "קפיטל פלטינום" ברעננה יצר אסקולה קיר חלבי עם תאורה המדמה אור טבעי. בפרויקט של דוניץ אלעד בנוה מגן עיצב מבואה עם פאטיו. ובמגדל "בלפור 165" בבת ים של בובליל–יחזקאל עיצב קיר ירוק מאחורי דלפק השומר. בפרויקט אחר ריצף כל אחד מארבעת הלובאים באריחים מאותה סדרה – אך בצבע שונה.

למה שלא האדריכל שמתכנן את הפרוייקט, יתכנן ויעצב גם את החללים הציבוריים?
"לאדריכלים של בניינים חשובה חזית המבנה, אבל החללים הציבוריים צריכים תשומת לב מיוחדת. יש המון פרטים במרחבים האלה שהאדריכל לא מתייחס אליהם – ואני, כאדריכל פנים, מתמקד רק בהם. השוק השתנה, המחירים עלו, והיום לקוחות מצפים לפרויקטים ברמה גבוהה עם גימורים מוקפדים".