למרות זכות הקניין: ביהמ"ש הותיר על כנה פלישה מלפני 20 שנה

האם עומדת לבעל קניין זכות מוחלטת להביא לסילוק ידו של אדם שפלש לשטחים מהנכס שבבעלותו, או שמא זכות זו נסוגה מפני שיקולים אחרים, מכוח עיקרון תום הלב והעובדה שעברו כבר 20 שנה מאז אותה פלישה בשוגג? פסק דין שנתן בימים האחרונים בית משפט השלום בנצרת קבע כי זכות הקניין, שכבר קיבלה מעמד חוקתי וביטוי מפורש בחוק כבוד האדם וחירתו, אינה מוחלטת, והעניק לא מעט זכויות וסעדים לפולשים שהקימו לפני שני עשורים חניה על שטח השכנים.

המקרה שהגיע להכרעת בית משפט נגע לשתי חלקות מקרקעין סמוכות ברחוב הנשיאים במגדל העמק, עליהן בנויים בתי מגורים על שטח כולל של 1.095 דונם. ראשית המחלוקת בשנת 2011, עת פנתה בעלת הזכויות בחלקה המערבית (הנשיאים 73) לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בבקשה לקבלת היתר בנייה להקמת חומה בין שתי החלקות. במסגרת הבקשה להיתר, התבקשה הוועדה לאשר הריסה של חלקים מחניית הבעלים של החלקה השכנה ממזרח (הנשיאים 71). לטענת מגישת הבקשה להיתר, אשר נתמכה בתשריט מדידה, חלק מהחניה, בשטח של כ-14 מ"ר, נבנה על החלקה שבבעלותה. בעלי החלקה המזרחית הגישו התנגדות לבקשה להיתר, וזאת על אף שלא התכחשו לתשריט ולעצם הימצאות חלק מהחניה בחלקה המערבית.

[quote]

משקבעה הוועדה המקומית כי אינה מוסמכת לדון במחלוקות קנייניות, הגישו בעלי החלקה המזרחית תביעה לבית המשפט, בבקשה שזה יורה על צו מניעה שיאסור ביצוע עבודות בנייה או הריסה בחלק החלקה בו מצויה חנייתם. במסגרת התביעה, טענו בעלי החלקה שממזרח כי בהתאם לנורמות שהיו מקובלות בראשית שנות התשעים – המועד בו הוגשה ואושרה בקשתם להקמת החניה – הם לא נדרשו לערוך תשריט מדידה, וכי החניה נבנתה לאחר קבלת כל האישורים וההיתרים הנדרשים מהוועדה המקומית. על כן, ציינו כי הקמת החניה על החלקה הסמוכה נעשתה בשוגג ולא בכוונת מכוון. בנוסף, טענו כי הגשת הבקשה הנוכחית מטעם בעלת החלקה המערבית להריסת החניה, כעשרים שנים לאחר הקמתה – נגועה בחוסר תום לב. ולכן יש להעדיף את עמדתם, כמי שזכאים להסתמך על היתר בנייה שניתן כדין. במקביל, הגישה בעלת החלקה המערבית תביעה שכנגד, לסילוק ידם של השכנים מהשטח שבבעלותה ותשלום דמי שימוש על התקופה שקדמה להגשת התביעה. לטענתה, זכות הקניין בכלל ובמקרקעין בפרט, הינה זכות חוקתית, ומשכך יש לתקן את המעוות ולהשיב לחזקתה את הקניין שנגזל ממנה.

השופטת נבילה דלה מוסא, סגנית הנשיא בבית משפט השלום בנצרת, קבעה כי על אף שהחניה חורגת מגבולות החלקה, אי נקיטת פעולה על ידי בעלת החלקה הסמוכה או על ידי הוועדה המקומית, במשך כ-20 שנים, מהווה אינדיקציה לכך שבעלי החלקה  שממזרח לא ראו כל פסול במעשיהם ולא פלשו בזדון לחלקה הסמוכה.

דלה מוסא ציינה כי זכות הקניין במקרקעין אינה זכות מוחלטת, ועיקרון תום הלב חולש על הפעלת כוחו של בעל הקניין לדרוש את פינוי הנכס. כמו כן, נקבע כי בעל קניין המבקש לעמוד על זכויותיו מחויב, מכוח עיקרון תום הלב, לעשות זאת בהגינות ותוך התחשבות בהסתמכותו ובציפיותיו הסבירות של הצד האחר. לאור זאת, ובהתחשב בהיקף הפגיעה ועוצמתה ביחס לבעלי החניה, נפסק כי הכף נוטה לכיוון אי ההכרה בזכות קניין מוחלטת. משכך, נעתר בית המשפט לתביעה הראשית, והורה על צו מניעה קבוע האוסר על עבודות הריסה ובנייה בשטח החניה.

עם זאת, ציין בית המשפט כי אין בהחלטתו כדי להעניק לבעלי החלקה המזרחית זכות קניינית בשטח החורג. בהקשר זה, צוין כי כאשר יחדלו בעלי החלקה שממזרח להתגורר בנכס – לא יהיו דייריו או בעליו החדשים זכאים להסתמך על החלטה זו, ובעלת הזכויות בחלקה המערבית, או מי שיבוא בנעליה, יהיו זכאים לדרוש כי השטח החורג יוחזר לחזקתם הבלעדית.

בנוסף, קבעה השופטת כי ראוי לחייב את בעלי החלקה המזרחית בתשלום דמי שימוש ראויים בגין שטח הפלישה, וזאת החל ממועד הגשת הבקשה להיתר בנייה להריסת החניה, בו היו מודעים לראשונה על מעשה הפלישה. בסך הכול מדובר על תשלום של 16 אלף שקלים – 166 שקלים לכל חודש פלישה מאז ספטמבר 2011.

עורכי הדין זיו כספי ואלעד שרעבי ממשרד גינדי כספי מציינים כי "על אף ההתנהלות הבעלים, שנמנעה לאורך שנים מלעמוד על זכויותיה להשבת השטחים שנגזלו ממנה, אנו סבורים כי בית המשפט הרחיק לכת באיזון שערך בין זכות הבעלות לאינטרס ההסתמכות של הפולש". לטענתם, הפסיקה היא "סממן נוסף לכרסום בזכות הקניין של הפרט, המהווה זכויות יסוד בשיטת המשפט שלנו ובעולם המערבי ככלל. אם בעבר היה ידוע לכל כי 'הבעלים הוא המלך', אנו נחשפים בעשור האחרון למספר לא מועט של החלטות שיפוטיות – בין אם בהליכים אזרחיים דוגמת מקרה זה ובין אם הליכים מנהלים כמו הפקעות – שאינן מעניקות לזכות הבעלות את הגנה לה היא ראויה. החלטה זו ממחישה את הצורך של בעלים להימנע מאדישות ולעמוד על זכויותיהם כבר בשלבים מוקדמים של פלישה או כל פגיעה אחרת בזכויותיהם".

(תא (נצ') 52725-02-13 מסעוד הרוש נ' מסעודה גבאי)