האם תניית בוררות בחוזה למכירת דירה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד? ביהמ"ש הכריע

תניית בוררות היא סעיף בחוזה, שבו הצדדים מסכימים מראש שכל סכסוך ביניהם ייפתר על ידי בורר במקום בית המשפט.

לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, רשאי בית המשפט לבקשת אחד הצדדים לעכב הליך שהוגש לפניו ולהעבירו לבוררות, אם קיימת בין הצדדים תניית בוררות. עם זאת, סעיף 5(ג) לחוק הבוררות קובע כי לבית המשפט שיקול דעת שלא לעכב הליך אם ראה טעם מיוחד לכך. 

כאשר מדובר בחוזה אחיד - חוזה שנוסח מראש על ידי צד אחד ונועד להתקשרות עם לקוחות רבים - ייתכן וימצא בו "תנאי מקפח". כלומר, סעיף בחוזה שמעניק לספק יתרון בלתי הוגן על הלקוח.

במאמר זה נסקור את החלטת בית משפט השלום בצפת בבקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5(א) לחוק הבוררות. ההחלטה עוסקת בשאלה - האם יש לעכב דיון מכוח תניית בוררות המופיעה בהסכם מכר או שמא מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. 

נסיבות המקרה: 

רוכשי דירה הגישו תביעה לפיצויים נגד חברה קבלנית - יזמית, בטענה לליקויים והפרות הסכם המכר בדירה שרכשו מהחברה. החברה בתגובה ביקשה לעכב את ההליכים, ולהעביר את הסכסוך לבוררות, בהתאם לתניית בוררות הכלולה בהסכם המכר. 

הרוכשים התנגדו לבקשה, וטענו כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שמגביל את זכויותיהם ומונע מהם לפנות לערכאות משפטיות. לטענתם, הסכם המכר מסובך ומכיל הפניות פנימיות רבות, כך שתניית הבוררות מונעת מהם מימוש מלא של זכויותיהם. 

החברה טענה מנגד, כי על אף שהסכם המכר דומה להסכמים רבים בינה ובין לקוחותיה, לא מדובר בחוזה אחיד. זאת מאחר שהרוכשים היו רשאים לנהל משא ומתן על כלל התנאים בחוזה ולשנתו.

נוסף על כך טענה החברה, כי ככל שבית המשפט יקבע כי אכן מדובר בחוזה אחיד הרי שתניית הבוררות אינה תניה מקפחת. לנתבעת אין השפעה גדולה יותר בבחירת הבורר, מקום הבוררות, או אופן ניהולה. מינוי הבורר נעשה באופן ניטרלי, בכפוף לחוק הבוררות. על כן, אין בתניה יתרון לצד אחד או קיפוח של זכויות הרוכשים. 

השאלה המשפטית:

האם תניית בוררות בחוזה למכירת דירה מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד?

החלטת בית המשפט:

בית המשפט קיבל את בקשת החברה, הורה על עיכוב ההליכים, והעברת הסכסוך לבוררות לפי תניית הבוררות שבהסכם המכר. 

בית המשפט קבע, כי על אף שההסכם אכן נושא מאפיינים של חוזה אחיד, תניית הבוררות אינה מהווה תנאי מקפח. בית המשפט הדגיש כי הסעיף קובע מנגנון מינוי בורר בהסכמה הדדית, ואינו מעניק יתרון דיוני למי מהצדדים. לכן, לא נמצא חשש לפגיעה בזכותם של הרוכשים להליך הוגן או הגבלת זכויותיהם.

בית המשפט קבע כבר כי עצם הכללת תניית בוררות בחוזה אחיד אינה מהווה קיפוח כשלעצמה. יש לבחון את טענת הקיפוח לפי תוכן ההסדר. הכלל הוא שכאשר קיימת תניית בוררות יש להורות על העברת ההליך לבוררות, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהסכמת הצדדים. נסיבות אלו לא התקיימו בענייננו.

לפיכך, בית המשפט הורה על עיכוב ההליכים בבית המשפט, העברת הסכסוך לבוררות, וחייב את הרוכשים בהוצאות משפט בסך 2,000 שקל (כולל מע"מ).

[ת"א 7507-03-24 אוחנה ואח' נ' סלעי - החרמון חב' לבניה ופתוח בע"מ].

הכותבת היא עו"ד במשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה. עריכה: עו"ד עינבל צדוק בסיועו של המתמחה עמרי טלר