ביהמ"ש תאר את התנהלות רמ"י כ"בלתי נסבלת, שלא ניתן לעבור עליה לסדר היום". זה המקרה שהוביל לביקורת הקשה

מרבית הקרקעות בישראל מצויות בבעלות מדינת ישראל, קרן קיימת לישראל ורשות הפיתוח. רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), היא הגוף אשר אמון על ניהול קרקעות אלו. סעיף 2א' לחוק רשות מקרקעי ישראל מפרט את תפקידיה של רמ"י, חובותיה ואחריותה כלפי בעלי הקרקע וכן כלפי בעלי הזכויות בכל הנוגע לניהול זכויותיהם ומימושן. 

ענייננו בתביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובעת היא בעלת זכויות החכירה בדירה הבנויה בקרקע שבבעלות המדינה, ואשר מהווה חלק מפרויקט המנוהל על ידי חברה משכנת. 

נסיבות המקרה:

בשנת 1980 נחתם בין רמ"י לבין החברה המשכנת "דרוקר זכריה" הסכם הרשאה ביחס לפרויקט אשר במסגרתו נרכשה הדירה. מבדיקה עולה כי חברה משכנת זו אינה קיימת עוד, וכי המידע בדבר החברה המשכנת הרלוונטית חסר. 13 שנים מאוחר יותר, אושרה בספרי רמ"י העברת זכויות על שם התובעת ובן זוגה דאז, זאת מכוח הפנייה שניתנה מטעם החברה המשכנת "מליבו ישראל בע"מ".

בענייננו, פנתה התובעת לרמ"י בבקשה להעברת מלוא הזכויות בדירה על שמה, זאת מאחר שבמסגרת הליכי הגירושין, העביר לה גרושה את זכויותיו בדירה ללא תמורה. את הבקשה הגישה התובעת מכוח הפנייה שקיבלה מאת החברה המשכנת, כפי שהייתה ידועה לה באותה העת ( שיכון ובינוי ).

רמ"י הדפה בקשה זו בטענה כי " שיכון ובינוי " אינה החברה המשכנת ואף פעלה שלא בסמכות. כל ניסיונותיה של התובעת לאתר את החברה המשכנת עלו בתוהו. מתוך כך יוצא, ששתי הדירות היחידות בפרויקט אשר טרם נרשמו במרשם המקרקעין, נותרו ללא כל מענה. רמ"י מצדה סרבה לבצע את ההעברה, בטענה שהצדדים אינם רשומים כבעלי הזכויות, וכי המידע בענייננו חסר.

לטענת רמ"י, רישום הזכויות על בסיס מידע זה, עלול להביא לרישום אשר לא ישקף את מצב הזכויות האמיתי. עוד הוסיפה רמ"י, כי החשש מפני פגיעה בזכויות צדדים שלישיים, ככל שקיימים, מחייבת את השלמת התמונה באמצעות קבלת אישור הפנייה מהחברה העדכנית שמנהלת את רישומי הדירה בספריה. אם לא די בכך, רמ"י אף הגדילה והטילה האחריות על רוכשי הדירות בפרויקט, ובכללם על התובעת, על כך שלא השכילו לממש זכויותיהם כלפי החברה המשכנת, ועל כך שלא פעלו לקידום רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין. 

השאלה המשפטית:

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה - על מי מוטלת האחריות והחובה לפעול לקידום רישום הזכויות בדירות שבהן ישנה חברה משכנת המנהלת פנקסי רישום זכויות. 

החלטת בית המשפט:

בחוק, מעוגנת חובת רמ"י לשמש כנאמן של הציבור בכל הנוגע למקרקעי המדינה. עליה לדאוג לנהל את המקרקעין עבור הרוכשים, וכן לדאוג לקידום רישומן של הזכויות על שמם. עוד קבע בית המשפט, כי על פי הוראות החוק, חבה רמ"י חובה כלפי משתכנים בדירות שהוקמו על מקרקעין שמצויים בניהולה. עליה לאפשר ואף לייצר עבור בעלי הזכויות תנאים הולמים לפעול בנכסיהם, באופן המכבד את זכותם הקניינית.

הרשות אינה יכולה להתנער מחובותיה, ולהותיר את בעלי הזכויות כעומדים מול שוקת שבורה. במקרה שלפנינו, נקבע כי רמ"י זנחה את תפקידה, עד כדי שאינה יודעת לומר לבית המשפט מי החברה המשכנת בענייננו. נראה כי רמ"י כשלה בפיקוח אחר הרישום, וכעת  מבקשת מהתובעת לבצע את המלאכה שמוטלת עליה לאתר את הגורמים המעורבים בפרויקט.

היעדר הפיקוח על החברות המשכנות, מותיר לא אחת את בעלי הזכויות כבני ערובה בידיהם של תאגידים אשר מונו כחברות משכנות על ידי הרשות בעצמה. בית המשפט תאר את התנהלותה של רמ"י כבלתי נסבלת אשר לא ניתן לעבור עליה לסדר היום. לאור כך קבע בית המשפט, כי החובה לאתר את החברה המשכנת מוטלת על רמ"י, ועליה לעשות כן ללא דיחוי.

{תא (נצ') 52538-06-24 אידה פוליי נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 13.01.2025)}. 

הכותבת היא עו"ד ממשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובנייה ומנהלת מחלקת מקרקעי ישראל במשרד (עריכה: עו"ד אלה טובים גדסי)