לאחר שנים של מאבק: החווה הטיפולית בתל מונד תמשיך לפעול ללא צורך בהסדרה תכנונית נוספת

העמותה לרכיבה וכלבנות טיפולית תוכל להמשיך להפעיל את המרכז הטיפולי במיקומו הנוכחי בתל מונד ללא צורך בהסדרה תכנונית נוספת. כך קבע בג"ץ בחודש האחרון, בפסק דין של השופט נעם סולברג, עמו ישבו בהרכב גילה כנפי-שטייניץ וחאלד כבוב. זאת לאחר מתווה שהציגה המדינה שבעקבותיו הוסכם בין הצדדים למחוק את העתירה. בזכות קביעה זו הושגה גם הסדרה חוזית מלאה מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שתאפשר את המשך פעילות החווה המספקת שירותי שיקום וטיפול באמצעות בעלי חיים לבני נוער ואוכלוסיות בסיכון.

לקריאת פסק הדין המלא הקלק כאן.

העמותה, הפועלת במתחם בתל מונד מאז 1999 ממומנת בכספי תורמים רבים, ביניהם מוריס קאהן וליאון קופלר, ומעניקה טיפול שיקומי באמצעות סוסים וכלבים לאנשים עם אוטיזם, שיתוק מוחין, עיוורים, ילדים ובני נוער מהחינוך המיוחד, ילדים ונוער בסיכון, נכי צה"ל פגועי ראש ונפגעי פוסט טראומה. עם פתיחת מלחמת חרבות ברזל עלה מספר מטופליה.

ב-1999 גם נחתם בין העמותה לבין רמ"י הסכם הרשאה לשימוש, שבגדרו ניתן לעמותה היתר לפעילות בשטח למשך 3 שנים. מאז, הוארך ההסכם כמה וכמה פעמים. ההסכם הזמני נחתם מתוך כוונה להסדיר בהמשך, דרך קבע, את כלל היבטי השהות במקום. לשם כך, נחתמו בין הצדדים גם הסכמי הרשאה לתכנון, שבמסגרתם הוּתר לעמותה לפעול מול הרשויות השונות, לשינוי יעוד הקרקע שתוכננה במקור לשימוש חקלאי, כדי שתוכל לפתח ולשכלל את השירותים הניתנים בחווה.

אבל  חרף מאמצים רבים שעשתה העמותה לאורך השנים, הסדר עם הרשויות לא הושג; פעם אחר פעם דחו מוסדות התכנון מתווים שונים שהציעה העמותה לשינוי יעוד הקרקע ולפיתוח האתר. בשל הקיפאון התכנוני, ב-2019 הוצאו צווי הריסה כלפי חלק מהמבנים בחווה, שהפעילות בהם חרגה מן המותר, בהתאם למצב התכנוני הקיים. בנסיבות אלה, שבהן עלה חשש שהעמותה תיאלץ לסגור את שעריה, הוגשה העתירה.

בעתירה שהוגשה על ידי עורכי הדין יובל גלאון ודן אור ממשרד עמית, פולק, מטלון,  נגד רמ"י, מוסדות התכנון והרשות לאכיפת המקרקעין, טענה העמותה כי "התנהלות חלמאית של עובדי מדינה משך שנים על גבי שנים, ערלות לב והיעדר גמישות, פוגעים בזכויות חוקתיות ובאחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל, אוכלוסיית בעלי הלקויות, המוגבלויות והצרכים המיוחדים. בשם ערך ה'שמירה על הנוף' מסכלים מוסדות המדינה הסדרת קבע תכנונית של עמותה שהינה חווה טיפולית ייחודית וחיונית במיקומה הספציפי, הפועלת כבר 23 שנה בשליחותם". לעתירה צורפו תצהירים של מטופלים רבים בעמותה, ביניהם אביו של יהודה הישראלי, לוחם גבעתי שנפצע באורח אנוש במבצע צוק איתן, ומטופל מזה שנים רבות בעמותה.

מנגד טענה המדינה כי הקשיים בהסדרת פעילות החווה, על מתקניה, קשורים לכך ששטחה מצוי, על-פי תמ"א 35 , ב"מרקם שמור משולב", ומהווה חלק מ"ממכלול נופי", כך שאפשרויות השימוש והבניה בשטח  למעשה, אינן קיימות.

יובל גלאון (אייל טואג)

בתגובה הודיעה העמותה שאם מדינת ישראל באמצעות מוסדות התכנון ובאמצעות רשות מקרקעי ישראל לא יסדירו לאלתר את הישארות החווה בשטח באותה מתכונת ומבלי כל צורך בהסדרה נוספת, החווה תיסגר, מטופליה ישלחו לביתם ומאות חיילי צהל ונפגעי פוסט טראומה לא יזכו לקבל את הטיפולים להם הם זוכים היום בזכות מאות מתנדבים ותורמים. בתצהירים נטען כי "מכלול נופי" נועד גם עבור הנכים והמוגבלים היכולים ליהנות מהנוף רק מעל גב הסוסים.

אחר הדברים האלה, ולאור איום הסגירה, בתגובה לעתירה, הסכימה המדינה באופן תקדימי להכיר בפעילות החווה כ"פעילות נלווית לחקלאות". לאחר דין ודברים וחוזה חדש מול רמ"י נמחקה העתירה.

השופט סולברג כתב בפסק דינו כי "גובש והוצע מתווה תכנוני שלפיו ייקבע אד-הוק, מבלי לייצר תקדים, כי הפעילות הטיפולית הקשורה בבעלי החיים תוכר כ'פעילות נלווית לחקלאות', כך שיתאפשר לחווה להמשיך לפעול במתכונתה הנוכחית, ללא צורך בהסדרה נוספת". המשנה לנשיא. סולברג קבע כי הסעד שהתבקש בעתירה הושג במלואו, לאור חתימת חוזה החכירה והשלמת ההסדרה התכנונית. "העותרים יוצאים עתה כשמלוא מבוקשם בידם", נכתב. נקבע דיון נוסף לתשלום הוצאות. 

עורכי הדין יובל גלאון ודן אור שייצגו את העמותה מסרו: "בג"ץ הוכיח מה רב כוחה של עתירה צודקת, כאשר היא מוגשת בשם מי שקולם אינו נשמע. העותרים לא ביקשו זכויות יתר אלא הסדרה של פעילות טיפולית חיונית שמצילה נפשות. גם מחלקת הבג"צים בפרקליטות הוכיחה כי כאשר נדרשת עזרה מיידית לחלשים, פרגמטיות התחשבות ויצירתיות הם עדיין אפשריים. אנו מקווים שהמסר שיצא מהחלטת בג"ץ יחלחל לעומק מערכת התכנון, ויעודד מדיניות גמישה יותר גם במקרים דומים בעתיד".