הקרב על הבכורה: שני אחים קיבלו הבטחה לקבלת הנחלה של הוריהם במתנה, למי היא שייכת?

"מתנה" כהגדרתה בחוק המתנה, תשכ"ח-1968 הינה הקניית נכס שלא בתמורה. דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות.

"עסקת מתנה במקרקעין" היא "עסקה במקרקעין" לכל דבר ועניין. ולכן, ההוראה הספציפית בסעיף 7(א) לחוק המקרקעין, שקובעת כי עסקת מקרקעין נגמרת ברישום להשלמת עסקה - גוברת על האמור בסעיף 6 לחוק המתנה, הקובע כי בעלות בדבר המתנה עוברת למקבל המתנה במסירת המתנה לידו. 

התוצאה היא שכל עוד המתנה לא נרשמה במרשם המקרקעין, היא אינה מתנה שהושלמה, אלא התחייבות לעשות עסקה (סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין). 

"זניחת מתנה" היא מונח משפטי המתייחס למצב שבו מקבל מתנה נוהג באופן שמלמד על ויתור וזניחה של המתנה. מדובר במושג המעוגן בפסיקה ובהלכה, שלפיו התנהגות מקבל המתנה יכולה ללמד על כוונתו לוותר על המתנה, גם ללא הצהרה מפורשת. העיקרון נשען על ההנחה שאדם סביר לא יוותר על זכויות קניין משמעותיות שניתנו לו, ולכן נדרשת הוכחה ברורה וחד משמעית ללמוד על זניחה שכזו. זניחת המתנה יכולה להתבטא בהתנהגות פסיבית, כגון: אי פעולה אקטיבית למימוש הזכויות, התעלמות מאיומים על הזכויות, או התנהלות המלמדת על אדישות כלפי המתנה שניתנה.

במאמר זה נסקור את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר עסק בשאלה - האם הוכחה זניחת מתנה של זכויות במשק חקלאי שניתנה על ידי הורים לבנם, לאחר שהמקבל לכאורה לא פעל באופן נמרץ לרישום זכויותיו במשק, והתנהל באדישות לאורך השנים.

נסיבות המקרה

במקרה שבפנינו מדובר בזכויות במשק חקלאי במושב עזריאל שהיו בבעלות הוריו המנוחים של בנם הבכור (המערער), שסייע להוריו המנוחים כלכלית, זאת מאחר שריחפה עליהם סכנה ממשית לאיבוד זכויותיהם במשק. הבן אף נטל שתי משכנתאות עבור הוריו המנוחים, כאשר הוא שילם את החזרי המשכנתאות. 

בשנת 1999 ההורים המנוחים העניקו לו במתנה את הזכויות במשק, באמצעות תצהירי מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר. הוא שילם מס רכישה , חתם על תצהיר קבלת המתנה, אך לא השלים את רישום הזכויות על שמו. 

לימים, נקלע הבן לקשיים כלכליים, ולא עמד בתשלומי המשכנתאות שרבצו על המשק, מה שהוביל לנקיטת הליכי מימוש על ידי הבנק. בשלב זה, אחיו (המשיב) התערב, פרע את חוב המשכנתה, וקיבל מההורים תצהירי מתנה נוגדים על אותן זכויות במשק.

בשנת 1999 ההורים המנוחים העניקו לו במתנה את הזכויות במשק, באמצעות תצהירי מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר. הוא שילם מס רכישה , חתם על תצהיר קבלת המתנה, אך לא השלים את רישום הזכויות על שמו. לימים, נקלע הבן לקשיים כלכליים, ולא עמד בתשלומי המשכנתאות שרבצו על המשק, מה שהוביל לנקיטת הליכי מימוש על ידי הבנק. בשלב זה, אחיו התערב, פרע את חוב המשכנתה, וקיבל מההורים תצהירי מתנה נוגדים על אותן זכויות במשק

מכאן, החלה מסכת ארוכה של הליכים משפטיים, לרבות הסכמי גישור שהמערער לא היה צד להם או בחר שלא להשתתף בהם באופן פעיל. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי התנהלות המערער לאורך השנים; אי השלמת הרישום; אי מניעת הליכי המימוש; והימנעותו מהליכי הגישור - עולים כדי זניחת המתנה וויתור עליה.

הבן הבכור הגיש תביעה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי הוא בעל הזכויות במשק. וזאת בטענה שזכויותיו קדמו לזכויות אחיו. וכמו כן, בטענה שהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין הקובע כי הבן הוא בעל הזכויות במשק - קודם לכל ההסכמים המאוחרים. האח טען, כי הבן ויתר על זכויותיו במשק, והוא זה שהציל את המשק ממכירה. 

החלטה

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וביטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. נקבע כי לא הוכחה זניחת המתנה מצד המערער.

ההלכה המרכזית שנקבעה היא כי על מנת ללמוד על ויתור של אדם על מתנה בעלת ערך רב, על הנסיבות להצביע על כך באופן ברור וחד משמעי. בית המשפט הדגיש את מעמדה הרם של זכות הקניין, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וקבע כי אין פוגעים בה בקלות. קניינו של אדם "אינו נעלם ומתאדה" רק בשל התנהלות משפטית שאינה מיטבית.

בית המשפט נימק את החלטתו, בכך שהתנהלותו של המערער, הגם שהייתה "הססנית ולא נמרצת", אינה מספיקה כדי לבסס מסקנה כה מרחיקת לכת של ויתור על זכויותיו. העובדה שהגיש תביעות לביטול הסכמים שנחתמו מאחורי גבו, והתעקש על זכויותיו, כאשר חש שהן עומדות בפני רישום סופי על שם אחיו - מלמדת כי מעולם לא ויתר עליהן באופן ממשי.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וביטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. בית המשפט הדגיש את מעמדה הרם של זכות הקניין, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וקבע כי אין פוגעים בה בקלות. קניינו של אדם "אינו נעלם ומתאדה" רק בשל התנהלות משפטית שאינה מיטבית

בית המשפט מצא, כי כשמונה שנים אחר חתימת ההורים על תצהירי המתנה, ניתן בשנת 2007 פסק דין הקובע כי הזכויות במשק שייכות למערער. ברי שלמצער עד לשנת 2007 המערער עמד על זכויותיו, והתעקש על קבלתן.

עוד ציין בית המשפט, כי שיהוי ברישום זכויות במשקים חקלאיים הוא תופעה מוכרת, הנובעת לעיתים מטעמי כבוד כלפי ההורים, ואין לראות בה כשלעצמה משום זניחה. המחזיק בתצהירי המתנה ובייפוי כוח בלתי חוזר המאוששים אותם, לרוב אינו חושש לזכויותיו. בתי המשפט דנים מדי יום ביומו במקרים דומים הנוגעים לתצהירי מתנה של זכויות במשק אשר טרם גובשו לכלל מתנה וטרם נעשה הרישום בפועל.

אף שפעולותיו של המערער בעת הקשיים הכלכליים היו "אנמיות" במידה מסוימת, לסברתו של בית המשפט הן לא באו לכלל ויתור וזניחת המתנה החד משמעית שניתנה לו. העובדה שהמערער הגיש תביעה לביטול הסכם הגישור שנערך בין הכונס מטעם הבנק לבין ההורים המנוחים והמשיב 1 ו-4 (שהמערער לא היה צד לו), מלמדת כשלעצמה כי המערער כלל לא ויתר על זכויותיו במשק.

לאור קביעה זו, הוחזר התיק לבית המשפט לענייני משפחה כדי שידון לגופן ביתר טענות הצדדים, לרבות תוקפם של תצהירי המתנה, שאלת העסקאות הנוגדות, ותוקפו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

לסיכום 

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, וביטל את פסק דינו של בית משפט קמא בכל הקשור לקביעתו בדבר זניחת המתנה. התיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך דיון ביתר טענות הצדדים.

דומה, כי המסקנה המתבקשת מפסה"ד שבפנינו, אילו הבן הממשיך היה פועל לרישום המתנה על שמו מיד לאחר שניתנה לו, הוא היה מונע את "התאונה" המשפטית, ואת הצורך בהוכחה כי לא זנח את המתנה. בכך היה חוסך התנהלות משפטית שנמשכת מעל ל-26 שנים תמימות, וטרם הגיעה לסיומה.

(בית משפט המחוזי מרכז-לוד עמ"ש 52601-10-23 א. נ' א. ואח')

הכותב הוא עו"ד במשרד גינדי כספי ושות', המתמחה בנדל"ן תכנון ובניה. עריכה: עו"ד אושר בן גבע בסיועה של המתמחה גל חדד.