"דווקא התחדשות עירונית היא הזדמנות מדהימה לגלות את האוצרות שמאחורי החומות"

במהלך פאנל שעסק בזהות המקומית של ירושלים בתהליכי התחדשות עירונית , עלו שאלות של שימור, בנייה לגובה, מרקם עירוני והאיזון בין עבר, הווה ועתיד. הפאנל התקיים במסגרת כנס תוכניות העתיד של ירושלים שהתקיים אתמול (ד') בבנייני האומה בבירה. במהלך הפאנל בהנחיית עינת גנון, בעלים של משרד ייעוץ נדל"ן וסמנכ"לית לשעבר של הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, דנו אנשי תכנון, רגולציה, יזמות ומימון בדרך לשמר את ה־DNA הירושלמי גם בעידן של שינוי מואץ. 

אדר' שרון דינור, ממונה על שימור בעיריית ירושלים, הדגישה כי השיח על שימור לא יכול להתרכז רק בעיר העתיקה. "אני חושבת שהסיפור הירושלמי באמת חייב לצאת מחוץ לחומות. אנחנו יודעים שיש עיר היסטורית, והעיר ההיסטורית היא מקום מדהים, אבל הסיפור הוא כל השכונות שיצאו מחוץ לחומות החל מאמצע המאה ה־19. יש להן סיפורים מדהימים, שהם ההיסטוריה שלנו וה־DNA הירושלמי שלנו". 

לדבריה, דווקא פרויקטים של התחדשות עירונית מאפשרים חשיפה מחודשת של מתחמים סגורים ונסתרים: "דווקא פרויקטים של התחדשות עירונית הם הזדמנות מדהימה לפתוח את המתחמים האלה לציבור. היום אנחנו עוברים לידם כל יום ולא יודעים אילו אוצרות מסתתרים מאחורי החומות". 

דינור ציינה כי האתגר הירושלמי הופך את התכנון למורכב במיוחד – אך גם למעניין במיוחד: "אלה כמו חורים שחורים בתוך העיר, התחדשות עירונית היא מורכבת, ומורכב זה מעניין  - ובירושלים זה הכי מורכב והכי מעניין שיש". 

עו״ד שרית אריאלי בן־שמחון, יו״ר ועדת הערר המחוזית, שסיימה את תפקידה, התייחסה למדיניות השימור בירושלים ולתפקידה של ועדת הערר כגורם שמייצר איזון. "העיר ההיסטורית של ירושלים לא נמצאת רק בנקודות מסוימות… ולכל האזורים האלה יש תוכניות אב".  לדבריה, אחד האתגרים המרכזיים היה לאפשר חיזוק והתחדשות גם בתוך מרקמי שימור: "יש מבנים שנמצאים כלואים בתוך טבעות השימור, ולפני תמ״א 38 לא הייתה מדיניות שאפשרה גם חיזוק וגם שימור". 

היא ציינה החלטות תקדימיות שנתנו רוח גבית לפרויקטים בעיר: "המסר היה ברור: יש תוכניות ויש שימור, אבל אי אפשר להשאיר מבנים כבני ערובה… אפשר לחרוג בקומה, אפשר לחרוג בשתיים… ועדיין לתת מוצר תכנוני ראוי שמתכתב עם הסביבה". 

ינון מגזימוף, מנכ״ל ובעלים של תב"ע קפיטל, דיבר על שימור לא רק כערך פיזי, אלא כזיכרון וחוויה. "יש שימור של ערכים היסטוריים ודברים חשובים מהעבר, וזה הבסיס. אבל יש גם את רוח המקום, ה־Genius Loci". לדבריו, הקשבה לדיירים הוותיקים היא כלי תכנוני של ממש: "צריך להקשיב להם ולהבין מה חשוב להם, ומה, למרות השינוי, הם היו רוצים לשמר במתחם". הוא תיאר תהליך שבו זיכרונות אישיים הפכו לאלמנטים תכנוניים: "דאגנו להכניס לתוכנית הפיתוח את האלמנטים שעלו מהשיחות האלה, דברים של פרטים, של צבע, של חוויה". 

שכבות ולא מהפכות

אדר' ענבר וייס, אדריכלית העיר וסגנית מהנדס העיר, ביקשה למסגר מחדש את הדיון על גובה ובנייה חדשה: "אני לא סופרת מגדלים. ירושלים לא משנה את פניה - היא בנויה משכבות. כל דור הוסיף שכבה, וגם הבנייה הגבוהה היא השכבה של הדור שלנו".  היא הזכירה כי גם מה שנחשב פעם לזר - הפך עם הזמן לחלק מהזהות העירונית: "גם השיכונים של שנות ה־50 לא נחשבו ירושלים, והיום אנחנו נלחמים לשמר אותם". 

אדר' תמר פוריה, סמנכ״לית תכנון ב־ICR, הדגישה שתכנון עירוני חייב להישאר גמיש: "תכנון לא צריך להיות דוגמטי. עיר היא יצור חי". לדבריה, השאלה האמיתית אינה עצם הבנייה לגובה, אלא האופן שבו היא נעשית: "פרויקט יזמי טוב הוא כזה שמשאיר ערך לסביבה, יוצר מרחב ציבורי איכותי, ומתחבר לעיר". 

גיל מויאל, מנכ״ל קוואן פתרונות מימון, חיבר בין התכנון לשינויים בשוק: "במשך כ־15 שנה היינו במצב של עודפי ביקוש… וכעת אנחנו מתחילים לעבור למצב של עודפי היצע".  עם זאת, הוא רואה בהתחדשות העירונית מנוע מרכזי לענף: " התחדשות עירונית היא עסקה טובה לכולם… הדיירים, היזם, העיר ותושביה". 

לדבריו, בירושלים האתגר ייחודי גם בהיבט החברתי: "האוכלוסייה בירושלים שונה… הרבה יותר מגזרית וקהילתית, והקהילות אוהבות לגור זו לצד זו - ולא בהכרח זו עם זו".