"הארכיטקטורה האזורית מתעצבת עכשיו וישראל חייבת לפעול. זה יהיה פספוס אדיר אם לא"

כל החדשות והעדכונים של מרכז הנדל"ן גם ב-WhatsApp >>

לצפייה: 

להאזנה: 

לדברי כהן, העולם עובר מגלובליזציה שהתבססה על יעילות מקסימלית לגלובליזציה חדשה שמעניקה משקל גבוה לחוסן. “ההבנה שיעילות לבד לא מספיקה וצריך לעבור לעולמות של חוסן, היא כאן להישאר”, אמרה. השינוי הזה נובע, בין היתר, מהתלות הגבוהה שנוצרה במוקדי ייצור ונתיבי שינוע בודדים. כהן הזכירה כי כ-20% מהנפט והגז העולמיים עוברים דרך מיצר הורמוז, נתון שממחיש עד כמה המערכת הגלובלית מרוכזת ופגיעה. “הכל עובד כשהכל עובד, אבל כשיש שיבוש זה הופך לצוואר בקבוק”, היא הסבירה. 

כשפרצה המלחמה עם איראן, אסדות הגז הישראליות הפסיקו לפעול, מחירי האנרגיה זינקו בכל העולם, וארצות הברית נמשכה גם היא לתוך העימות. מה שהחל כסכסוך אזורי הפך לאירוע שמשבש אספקת אנרגיה לכל כדור הארץ, ומאשר שמערכת שמבוססת על יעילות בלבד, ללא חוסן וללא פיזור, שברירית מיסודה. התגובה העולמית לשבריריות הזו כבר ניכרת בשטח. מדינות וגופים כלכליים פועלים לייצר נתיבי סחר חלופיים, לפזר מוקדי ייצור ולהקטין תלות בגורמים בודדים. התוצאה היא מעבר הדרגתי למערכת גלובלית מבוזרת יותר, שגם אם היא פחות יעילה במונחים קלאסיים, היא יציבה יותר.

בתוך המציאות הזו, אחד הפרויקטים הבולטים הוא מסדרון הסחר (IMEC), שמטרתו לחבר בין הודו לאירופה דרך המזרח התיכון. לפי כהן, מדובר ברעיון ותיק שצובר תאוצה מחודשת, ושבו לישראל עשוי להיות תפקיד מרכזי. המסדרון צפוי להעביר סחורות מהודו לנמלי המפרץ, משם ביבשה דרך סעודיה וירדן ועד לנמל חיפה, ומשם לאירופה. כהן מדגישה כי ישראל אינה רק תחנת מעבר טכנית. “לישראל יש הרבה ערך לייצר למעבר הזה, וזה לא רק נתיב”, היא אומרת. מעבר למיקום הגיאוגרפי, היתרון הישראלי טמון בתשתיות קיימות, ביכולות טכנולוגיות ובקישוריות לאירופה.

עם זאת, כהן מזהירה כי ללא פעולה מהירה, ישראל עלולה להחמיץ את ההזדמנות. לדבריה, מדינות אחרות באזור, ובראשן טורקיה, פועלות במרץ לקדם חלופות שידחקו את ישראל לשוליים. "זה יהיה פספוס אדיר אם מדינת ישראל לא תפעל עכשיו", הדגישה. המשמעות של המסדרון חורגת מהיבטים לוגיסטיים. כהן רואה בו פוטנציאל ליצירת יציבות אזורית דרך חיבור אינטרסים כלכליים. “הם יכולים לייצר כאן חיבור אינטרסים כלכליים”, היא מציינת, ומוסיפה כי שיתופי פעולה כאלה יכולים להוביל בהמשך גם לשיתופי פעולה מדיניים רחבים יותר.

במקביל, סוגיית האנרגיה עומדת בלב השיח. כהן מדגישה כי האנרגיה היא הבסיס לכל פעילות כלכלית, וכי המעבר הגלובלי לחשמל רק מעצים את החשיבות שלה. בישראל, למרות התלות הנמוכה יחסית בייבוא אנרגיה בזכות הגז הטבעי, נחשפו פערים משמעותיים בזמן המלחמה. הפסקת פעילות אסדות הגז אילצה את המדינה להשתמש בדלקים חלופיים יקרים בהרבה, מה שהמחיש את הצורך בביזור מקורות האנרגיה. "עצמאות אנרגטית זה לא מספיק שיש לנו את הגז”, אומרת כהן, ומדגישה כי יש להרחיב את השימוש באנרגיות מתחדשות ולייצר מערכות מבוזרות יותר.

לצד האתגרים, כהן מזהה גם הזדמנויות השקעה משמעותיות. תחום התשתיות, ובראשו רכבות, נמלים ומערכות לוגיסטיות, צפוי למשוך הון רב. “מי שבסופו של דבר יבנה את זה וישקיע זה הפרטיים”, היא מציינת, ומדגישה את תפקידם של גופים מוסדיים ומשקיעים פרטיים במימון הפרויקטים. בנוסף, גם תחומי התקשורת והאנרגיה מציעים פוטנציאל. הקמת תשתיות סיבים אופטיים, חיבורי חשמל אזוריים ופיתוח פתרונות אגירה הם רק חלק מהתחומים שצפויים ליהנות מהשינוי.

בסיכומו של דבר, המציאות החדשה שנרקמת אינה רק תוצאה של משברים, אלא גם מנוע להזדמנויות. מסכמת כהן. עבור ישראל, השאלה המרכזית אינה האם השינוי יתרחש, אלא האם היא תדע למצב את עצמה נכון בתוכו. אם תצליח, היא עשויה להפוך מצומת גיאוגרפי לצומת כלכלי אסטרטגי בין מזרח למערב.