מעלית עד לכיתה, החצר במרפסת: מהפכת הבניה לגובה של בתי הספר החלה

על פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עד שנת 2065 צפויה האוכלוסייה בישראל לצמוח לפחות בכ-60% לעומת היקפה כיום, כלומר להגיע לכ-16 מיליון איש. בהנחה ששטחה של המדינה לא צפוי להשתנות בשנים הללו, המשמעות היא שישראל בדרך להיות אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם. כידוע, אחת הדרכים העיקריות להתמודד עם הצפיפות הגואה והמחסור באדמות, בעיקר בגוש דן ובמרכז הארץ, היא בנייה לגובה. בעוד שבנייה לגובה לטובת שימושי מגורים ומשרדים, מוכרת לנו מזה שנים רבות, טרנד תכנוני חדש שמתחיל להתפתח בימים אלה, הופך גם את מוסדות חינוך לרבי קומות.

"העידן הרומנטי של בתי הספר שבו יש מבנים חד או דו קומתיים, צמודי קרקע, מרובי אגפים ומרובי חצרות – נגמר", אומר אדריכל ערן זילברמן,  "זה היה נכון לקום המדינה לא לתקופה של פיצוץ האוכלוסין שאנחנו חווים היום. מדינת ישראל היא מדינה עם מצוקת נדל"ן וריבוי טבעי מאוד גבוה ובשילוב של השניים לגישה הרומנטית אין קיום בעידן הנוכחי. אנחנו בעידן של בנייה לגובה, הצרכים מאוד גדולים ותא השטח שמוקצה למבני חינוך הם קטנים. בעשור הקרוב אני מעריך שהצורך הזה יעלה גם ביישובי ספר כי הריבוי הטבעי כזה גבוה והצורך בבתי ספר וגני ילדי הולך וגדל עם השנים".

האדריכל ערן זילברמן: "העידן הרומנטי של בתי הספר שבו יש מבנים חד או דו קומתיים, צמודי קרקע, מרובי אגפים ומרובי חצרות – נגמר. זה היה נכון לקום המדינה לא לתקופה של פיצוץ האוכלוסין שאנחנו חווים היום. מדינת ישראל היא מדינה עם מצוקת נדל"ן וריבוי טבעי מאוד גבוה ובשילוב של השניים לגישה הרומנטית אין קיום"

בנייה לגובה של מבני חינוך לטענת זילברמן הפכה ל"סטנדרט בערי המרכז". מדובר בבנייה של בנייני חינוך בגובה 4-5 קומות כאשר מגבלת הקומות מתקיימת לדברי זילברמן "לאור העובדה שמבחינה פרקטית קשה לתלמיד להעלות ברגל מעל לארבע קומות. זו מגבלה פיסית לא מגבלה הנדסית". פתרון הבעיה באמצעות מעליות כיום לא אפשרי. "התקן מחייב בניית מעלית בכל בית ספר שמשמשת אך ורק תלמיד או איש צוות עם מוגבלות, בשום מצב זה לא משמש את התלמידים", מסביר זילברמן, ובכל מקרה פתרון זה לא אפשרי לילדים בגיל בתי הספר היסודי וחטיבות הביניים כי אסור לילדים מתחת לגיל 14 לעלות לבד במעליות על פי חוק.

משאלת הלב של זילברמן היא יצירת בית ספר בקומות שכולל עירוב שימושים שבו "מבנה חינוך הוא לא מבנה עצמאי שעובד משמונה עד ארבע. אלא הוא מבנה שיכול להכיל בתוכו פונקציות ציבוריות נוספות כגון מרכז קהילתי, בתי כנסת, מתנסים שיכולים לעבוד לאורך כל שעות היממה. האודיטריום לדוגמא יכול לשמש את בתי הספר במהלך היום, אחר הצהריים את הקהילה ובסופי שבוע יכולים להיות בו מופעים. זה אומר להפוך את המבנה ממבנה חינוך גרידא למבנה חינוך משולב מבנה ציבור והשמיים הם הגבול. משאב הקרקע מקבל ערך מוסף".

הפסקה במרפסת

"בנייה לגובה של מבני חינוך דורשת הרבה יצירתיות וחשיבה", אומר האדריכל יואל דבוריינסקי, "כי אנחנו בעצם צריכים להמציא פה התנהלות אחרת. זה מזמין שאלות כמו איך בית ספר צריך להיראות בעידן שלנו שעובר שינויים מאוד דרמטיים. בכל סביבה אורבנית אתה מתנתק מהקרקע, מהטבע, זו המציאות שבה אנחנו חיים".

האדריכל יואל דבוריינסקי: "אם בבית ספר רגיל אתה צריך לרדת שלוש קומות כדי להגיע לקרקע, אנחנו מנסים לייצר מצב שבו כל קומה יוצאת למרפסת משלה שכוללת אלמנטים של גינון ואלמנטים של גינות חקלאיות וכל מיני גידולים הידרופוניים ומתקני כושר. יתרון נוסף הוא שאנחנו פותחים את הנוף"

לדברי דבוריינסקי, "בבתי ספר לגובה אנחנו מייצרים חצרות שהם במרפסות, אנחנו מנסים לייצר כמה שיותר שטחים שהם צמודים לכיתות. אם בבית ספר רגיל אתה צריך לרדת שלוש קומות כדי להגיע לקרקע אנחנו מנסים לייצר מצב שבו כל קומה יוצאת למרפסת משלה שכוללת אלמנטים של גינון ואלמנטים של גינות חקלאיות וכל מיני גידולים הידרופוניים ומתקני כושר. אנחנו מייצרים את החוץ בצורה שונה יתרון נוסף הוא שאנחנו פותחים את הנוף. אתה מסתכל על בתי ספר נמוכים שמגודרים בגדרות. התלמידים לא נהנים מהנוף כי הבנייה מסביב גבוהה. כשאתה עולה לגובה פתאום נפתח לך נוף אפשר להנות יותר מהבחוץ".

דרך נוספת להתמודד עם המחסור בקרקרעות היא שילוב של מבני חינוך בתוך מגדלי מגורים או משרדים. נכון להיום בישראל אין עדיין מבנה חינוך פעיל ברבי קומות, אולם ישנם מספר מועט של מבני החינוך אשר נמצאים בתהליכי תכנון שונים בבת ים, גבעתיים, ירושלים ותל אביב. מבנה החינוך המתקדם ביותר מבחינת הליכי הרישוי נמצא כיום בתהליך של אישורי בנייה, ועתיד לקום ברחוב מאז"ה בתל אביב, שטחו 9,500 מ"ר, צפוי להיות בגובה 5 קומות ולהכיל 18 כיתות.

את בית הספר מתכנן דבוריינסקי ולדבריו "הסיבה לבנייה של בתי ספר לגובה אינה נובעת משיקולים של נוחות או יתרון כלשהו לתלמידים. הכי טוב זה בית ספר שפרוס על פני שטח ירוק, שופע צמחייה וטבע, אבל אנחנו חיים במציאות אורבנית אחרת. אין ברירה אלא לבנות לגבוה ולהתייחס בחסכנות למעט קרקע חומה שעוד נשארו בתב"עות".

"משרד החינוך רק עכשיו מפתח כלים לשפוט פרוייקטים כאלה"

עוד לדברי דבוריינסקי, מוסדות חינוך ברבי קומות מהווים פרויקטים שקשה לאשר מול משרד החינוך. "משרד החינוך רק עכשיו מפתח כלים לשפוט פרוייקטים כאלה ועושה מחקר על בתי ספר לגובה, אבל השטח מקדים את המחקר ועדין לא התגבשו הכלים לשפוט את הפרוייקטים הללו. משרד החינוך בוחן אותם בעזרת ועדות שיפוט רחבות שכוללות אדריכלים ואנשי חינוך".

דבוריינסקי מצביע על מספר אתגרים בכל הנוגע לבנייה ברבי קומות: "כל הבנייה הורטיקלית (מעליות, ממד"ים, מדרגות) של המגדל, למשל, חודרת את הבית ספר עד הקרקע והבית ספר למעשה מתארגן סביבו. בנוסף, בית הספר דורש הסדרי בטיחות שונים כי הוא לא מוקף עכשיו בגדר. איך בודקים מי נכנס לשטח? צריכים לייצר מערכת סינון שלא כל אחד יוכל להיכנס. איך התלמידים נכנסים לבית הספר בלי גדר? כמו כן, מטבע הדברים בית ספר כזה חסר לו שטחי חצרות חיצוניים. אנחנו מפצים על זה עם חצרות פנימיות ויצירת מרחבים פנימיים שהם בעצם חצרות שיש בהם טריבונות ואזורי ישיבה ונקודות מפגש אבל זה קורה בתוך המבנה. אנחנו משתמשים גם באולם הספורט כחלק מחצר בית הספר, הוא חלק אינטגרלי מהמבנה".

לטענתו של זילברמן בנייה של בתי ספר ברבי קומות היא למעשה "הטמעה של מבני חינוך בתוך מבנה באורנטציה יזמית. זה מבנה במימון פרטי והצורך נובע בעיקר באזורי התחדשות עירונית . ברגע שאין באותו שטח לרווחת מבני חינוך אז רשות נאלצת לגייס משאבים דרך המגרש הפרטי. קוראים לזה מטלה ציבורית. היזם במסגרת הקמת המגדל מגורים מקבל מטלה יזמית להקים בית ספר במסגרת המבנה, זה לא בהכרח במימונו המלא אבל זה במסגרת הסכם בין הרשות ליזם על מסגרת המימון. זה מאפשר לרשות לתת מענה לצורך ההולך וגדל במני חינוך".

"הטרנד הנוכחי לשלב מבני חינוך במבנה יזמי מוריד את הערך של השימוש הציבורי של מבנה החינוך", אומר זילברמן, "למבנה יש גרעין שנמצא בלב המבנה וזה מכתיב את תצורת בית הספר. לכן במקום שמבנה החינוך יתוכנן לפי הצורך ולפי התכנון הראוי לו, הוא נאלץ להתמודד עם אילוצים הנדסיים של מבנה שאין לו קשר למבנה חינוך.

"יתרה מזאת, במבנה יזמי, החזות הקובעת היא החזות של המבנה היזמי בין אם זה מגורים או משרדים ומסחר ואז מבנה החינוך לא מקבל את מלוא הביטוי האדריכלי שלו, בין אם זה בחלונות, בחצרות וגם בהיבטים 'פילוסופים' של נראות והזדהות עם מבנה הציבור. מבנה החינוך הופך להיות אנונימי. זה מצב שהוא לא איכותי ולא ראוי. מבנה בעל זהות עצמאית הוא מבנה שיכול לייצר הזדהות אצל הילד ונכון שבית ספר יצור אצלו הזדהות. הילד נמצא שם הרבה שעות ביום וצריך שתהיה זיקה בין התלמיד למבנה ולמרחבים בהם הוא נמצא".