“היה לנו בוקר שבו ההפצצות התחילו ב־7:30 בדיוק כשקבלני המשנה מגיעים. הם הסתובבו וחזרו הביתה"

פרק נוסף של פודקאסט הנדל"ן "החזית העירונית" מבית מרכז הנדל"ן , והפעם מתארח רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ. הוא שוחח עם נמרוד בוסו, עורך מרכז הנדל"ן , והסביר לו מדוע הממשלה לא עושה מספיק לסייע לענף נוכח המצב הקשה - להפחית רגולציה ולהביא עובדים זרים, למשל, למה חייבים להקים מערך חירום להבאת עובדים, על עלויות חומרי הגלם והשכר שזינקו ב-50% מתחילת המלחמה, ולמה בסופו של דבר הוא אופטימי למרות הכל. 

לצפייה: 

להאזנה: 

“אנחנו עוברים ימים קשים, הכי קשים שעברו על הענף מאז קום המדינה,” אומר בריק, “אבל גם בתקופה המטורפת הזאת יש אנשים שקמים בבוקר והולכים לבנות את המדינה, גם אם זה לא רציונלי". הוראות פיקוד העורף מתירות עבודה רק באתרים שיש בהם מרחב מוגן. לפי בריק, “70%–75% מהאתרים עומדים בדרישות, אבל עדיין יש בלבול, וראשי ערים שמתנגדים לפתיחה". גם הפועלים עצמם, בעיקר הזרים, לא תמיד ממהרים להגיע. “היה לנו בוקר שבו ההפצצות התחילו ב־7:30, בדיוק כשקבלני המשנה מגיעים – הם הסתובבו ונסעו הביתה. פחד מהבית, מהמשפחה, לחץ. זה מובן". 

אחת הקריאות הבולטות ביותר של בריק היא להקמת מערך חירום להבאת עובדים. “הממשלה אישרה עשרות אלפים – בפועל אף אחד לא נכנס”, הוא טוען. “אפשר להרים רכבת אווירית, ראיתי איך זה עבד בעבר. זה לא מסובך. רק צריך החלטה". בריק אף הציע שהקבלנים יממנו חלק מהעלויות: “אנחנו מוכנים לממן את המטוסים. המדינה רק צריכה להחליט". 

היקפי הנזק לדירות ממבצע "עם כלביא", לדברי בריק, דרמטיים. “יש דירות שצריך רק לשפץ, אבל יש הרבה שקרסו מהבסיס. אי אפשר לשחק פה תמ"א ופינוי-בינוי רגיל של 7-9 שנים. מי שיצא מביתו צריך לחזור תוך שנתיים – לא חמש או שש. יש אלפי דירות שנפגעו טוטאל לוס – בלי שינוי רגולציה, אנשים לא יראו בית לפני 2030". 

בריק לא חוסך ביקורת ממקבלי ההחלטות: “אין יד מכוונת. אין בעל בית לענף. בעבר היה קבינט דיור, היה עם מי לדבר. היום? כל משרד לעצמו. אפילו עם שר הבינוי לא נפגשתי.” את משרד האוצר הוא מציין לטובה, אך לא מצפה למהפכה: “נפגשנו עם סמוטריץ’ – הקשיב, רשם. השאלה מה יקרה עם זה.”

התאחדות אף הגישה עתירה בדרישה שהמלחמה תוכר כ"כוח עליון" לצורך דחיית מסירות דירות. “שלחנו מכתבים – אין מענה. ביקשנו ישיבה – אין תגובה. הממשלה חייבת לקחת אחריות. גם היא שותפה למלחמה.” בריק מציע פתרון: “שיכירו ב־7-8 חודשים כתקופה חריגה, ושנחלוק את האחריות עם הרוכשים. הצענו שליש-שליש-שליש. דחו אותנו.”

עליית מחירי תשומות הבנייה מדאיגה את הקבלנים, אבל בריק מדגיש: “המדד לא משקף את העלייה האמיתית. העלויות קפצו ב-50% מאז תחילת המלחמה. חומרי גלם, שכר, הכל". כשנשאל מה יקרה למחירי הדירות, הוא עונה בפשטות: “אף קבלן לא עובד בהתנדבות. המחירים יעלו – לא מחר בבוקר, אבל הם יעלו. הציבור ישלם – לא נעים להגיד, אבל זו האמת". 

“המדד לא משקף את העלייה האמיתית. העלויות קפצו ב-50% מאז תחילת המלחמה. חומרי גלם, שכר, הכל. אף קבלן לא עובד בהתנדבות. המחירים יעלו – לא מחר בבוקר, אבל הם יעלו. הציבור ישלם – לא נעים להגיד, אבל זו האמת"

על היוזמה לאפשר אכלוס מוקדם של בניינים עם ממ"ד, עוד לפני קבלת טופס 4 , בריק אומר: “אנחנו מברכים – אבל הכול תלוי בראשי הערים. היו כאלה שסגרו אתרים בניגוד להוראות פיקוד העורף. זה לא הגיוני". 

בריק מצביע על פתרון טכנולוגי למנופאים, שחשופים בכלל ובזמן מלחמה בפרט -  לסכנה אמיתית: “בכל העולם מפעילים עגורנים מרחוק. גם בישראל יש את זה. רק שאין אישור רגולטורי. אפשר להפעיל מנוף מהקרקע – למה זה עדיין לא מאושר?". לדבריו, “התחלנו שיחות עם מנהל הבטיחות. יש אוזן קשבת – אולי עכשיו נזיז את זה". 

למרות הכול, בריק שומר על אופטימיות: “ביום שאחרי – נחזור לבנות. נחזור למכור. מי שאין לו ממ”ד ימכור את הדירה ויחפש אחת חדשה. ממ”ד הפך למוצר חובה". אבל הוא גם מזהיר: “אם לא יהיו עובדים – לא תהיה בנייה. נקודה".