הממ"דים של המאיון העליון: "כשיש יכולת, לא בונים חדר. בונים מתחם"

המתח הגובר בזירה האיראנית לצד הזיכרונות הטריים של 12 ימי מבצע "עם כלביא", במהלכו שהו תושבי ישראל עשרות שעות  במרחבים המוגנים ובמקלטים, הביא רבים מאתנו לבדוק שוב את מצב הממ"ד.

אלא שבעוד מרבית הציבור ימשיך להידחק לממ״דים צפופים, יש מי שכבר ערוכים לשהייה ממושכת, במרחבים מוגנים רחבי ידיים, מאובזרים ומעוצבים, שמזכירים יותר סוויטת בבית מלון מאשר מרחב מוגן שמיועד לשעת חירום. עבורם, האזעקה הבאה תישמע אחרת לגמרי.

"ממ״ד תקני, כפי שהוגדר במשך שנים בחוק, הוא חלל מינימלי, עם קירות בטון מזוין, דלת וחלון מיגון, שנועדו לתת מענה לשהייה קצרה בזמן אזעקה. בפועל, המציאות הביטחונית, האיומים האיראנים והשהייה הממושכת במרחבים מוגנים יצרו פער הולך וגדל בין התקן לבין צורכי החיים עצמם. הסטנדרט החוקי הוא נקודת מוצא בלבד", אומר האדריכל רון שפיגל, שתכנן בשנים האחרונות עשרות פרויקטים עבור לקוחות בני העשירות העליון. “מה שאנחנו רואים היום זה דרישה לחלל שחי ומתפקד ביום-יום. הממ״ד כבר לא נתפס כחדר חירום אלא כחדר מרכזי בבית - כזה שמשחקים בו, עובדים ממנו ולעיתים מארחים בו", שפיגל מסביר, "אם כבר העשירון העליון בונה בית בכמה מיליונים טובים, מה זה בשבילו עוד חצי מיליון?".

לדבריו, השינוי אינו רק פונקציונלי אלא גם תכנוני-אסתטי. “אלמנטים שבעבר ניסו להסתיר - כמו דלתות כבדות או קירות עבים, הפכו למשהו שמדגישים. לקוחות מבקשים חיזוקים, מערכות הגנה מתקדמות ותחושת מסיביות. אין כאן שאלה של מה מותר לפי התקן, אלא מה נכון למשפחה, והגבול נקבע כמעט תמיד על ידי התקציב – כל מה שצריך כדי לספק מצד אחד בטחון ומצד שני נוחות וכאשר יש כסף – השמיים הם הגבול והדרישות המינימליות הופכות להיות לא רלוונטיות.

"באחד הבתים שתכננתי יצרנו מרחב מוגן של כ־60 מ״ר - זה כבר לא חדר אלא חלל שלם. ביומיום הוא מתפקד כחדר קולנוע ביתי עם כל התשתיות: ישיבה, סאונד, תאורה, מטבחון וחדר רחצה צמוד. זה חלל שמשרת את המשפחה באופן מלא, וכשצריך - הוא הופך למקום בטוח לא רק לבני הבית אלא גם למשפחה המורחבת", מסביר שפיגל.

ומה לגבי עלויות? לדבריו, כאשר ממ״ד מתוכנן כחדר קולנוע ביתי, מדובר בהשקעה משמעותית. מערכות קולנוע כוללות מקרן, מסך ומערכת סראונד היקפית, ובדרך כלל נעות בטווח של כ־150 עד 250 אלף שקל. לכך מתווספות ספות וכורסאות ייעודיות בעלות של כ־80 עד 100 אלף שקל. אם מוסיפים טיפול אקוסטי — תקרות אקוסטיות, חיפויים ובידוד ייעודי — מדובר בתוספת של כ־150 אלף שקל נוספים. בפועל, גם כאן התקציב הוא הגורם המכריע, וההשקעה יכולה לטפס גבוה יותר.

במקרים אחרים, הממ״ד משמש כחדר כושר ביתי. גם כאן העלויות אינן מבוטלות: רצפת גומי ייעודית נאמדת בכ־5,000 שקל, עיצוב ודקורציה מוסיפים עוד כ־10–20 אלף שקל, וציוד הכושר עצמו — מולטי־טריינר, משקולות ומכשירים נוספים ברמה ביתית גבוהה — נע בטווח של כ־60 עד 120 אלף שקל.

שינה, רחצה, אוכל ותקשורת

אצל האדריכל בועז שניר, השיח הזה מתורגם לפרויקטים בקנה מידה גדול. “המונח ‘ממ״ד’ כבר לא מדויק,” הוא אומר. “ברגע שיש יכולת כלכלית, לא בונים חדר אלא מתחם. זה יכול להיות אזור שלם לשהייה ממושכת - עם שינה, רחצה, אוכל ותקשורת. לא פתרון נקודתי, אלא תשתית לחיים ולאירוח בזמן חירום".

עוד אומר שניר “בעשירון העליון אנחנו כבר לא מדברים על ממ״דים במובן הקלאסי. אלה מרחבים שנראים ומתוכננים כמו בונקרים או מבצרים — קירות בעוביים חריגים, חללים תת־קרקעיים, מערכות אוורור וסינון, ותשתיות שמאפשרות שהייה ארוכה. זה לא נובע מפאניקה, אלא מהבנה קרה של הסיכון ומהרצון לשלוט בו. מי שיכול להרשות לעצמו בונה שכבת הגנה מלאה סביב החיים שלו".

שניר מתאר שינוי ברור גם בתפיסה של הלקוחות, שחלקם הבינו לאחר מבצע "עם כלביא", שכשהשמיים סגורים – אין לאן לברוח. “בעבר, כשאנשים מבוססים הרגישו איום, הם פשוט יצאו מהארץ. היום הם מבינים שזה לא תמיד אפשרי, ושהבית עצמו צריך לספק תחושת ביטחון, לצד נוחות ופינוקים. לכן אנחנו רואים בקשות לבנייה מסיבית מאוד - קירות עבים, מרתפים מוגנים, וחדרי ביטחון שמרגישים יותר כמו חלל מגורים מאשר מקלט".

אחת מלקוחותיו, שבנתה לאחרונה בית פרטי במרכז הארץ, מתארת את ההחלטה מנקודת מבט אישית: “לא רציתי חדר שמזכיר לי כל הזמן שאנחנו במצב חירום. רציתי לדעת שאם צריך, יש לנו מקום בטוח, נעים, כזה שאפשר להיות בו שעות בלי לחץ. מבחינתי זו השקעה בשקט נפשי, לא בפחד".

החוק שיביא את המהפכה לכל בית

הדרישה למרחבים מוגנים רחבים אינה נשארת רק בתחום הבנייה הפרטית, והיא מקבלת ביטוי גם ברגולציה. תיקון 163 לחוק התכנון והבנייה, שנכנס לתוקף בעקבות המלחמה, מאפשר להרחיב את שטח הממ״ד ל-15 מ"ר ולהוסיף לו חדר רחצה, מבלי שהשטח ייגרע מזכויות הבנייה של הדירה. “מדובר בשינוי מהותי בתפיסת התכנון,” מסביר האדריכל אורי רותם. “המחוקק הכיר בכך שממ״ד אינו עוד חדר מינימלי, אלא חלל שמיועד לשהייה ממושכת ובעצם התיקון לחוק הופכת את חדר הממד למקום עם חדר רחצה ושירותים, כזה שהמשפחה תוכל לשהות בו זמן ממושך".

רותם מדגיש את ההשפעה הישירה על פרויקטים יזמיים. “במונחים של יזמות, זו תוספת משמעותית מאוד. בפרויקט בינוני, מדובר במאות מטרים רבועים שנוספים לדירות - שטח שבעבר לא היה קיים. כתוצאה מכך, יזמים ומתכננים נדרשו לתכנן מחדש דירות, תמהילים ואפילו היררכיית חדרים. בהרבה פרויקטים, הממ״ד הופך להיות החדר הגדול ביותר בדירה".

לדבריו, מדובר בשינוי שילווה את השוק לאורך זמן. “זה לא טרנד חולף ולא תגובה רגעית. התיקון לחוק משקף הבנה שהאיום אינו נקודתי, ולכן גם המענה התכנוני צריך להיות עמוק, גמיש וארוך טווח".