"אנשים שומעים מגדל וישר אומרים 'טפו', אבל מגדלים לא נבנים כי אנחנו רוצים להיות כמו דובאי, אלא כי צריך"

האדריכלית עדי עיני-ישר, שותפה במשרד ישר אדריכלים , מגיעה לריאיון שלנו עם מחברת, ולאורך הריאיון לא מפסיקה לשרבט. מהר מאוד מתברר שזה לא במקרה, ושכל פרויקט אצלה מתחיל בסקיצה ידנית. "יש משהו בדף", היא אומרת, "שגורם לך להיות מחובר יותר לקנה מידה. אתה  מתחיל לחשוב על הרמה העירונית, של האיש שהולך ברחוב. אחר כך אתה עולה בקנה המידה וחושב על המתחם, אחר כך על הבניין (זה לא נחשב לרדת בקנ"מ?) במחשב אתה עובד אחד על אחד, אתה פחות מחובר לקנה המידה".

כל זה קורה במשרדים החדשים של ישר אדריכלים , בפרוייקט דה-וינצ'י, פרי תכנונם, באחד המיקומים הטעונים ביותר בימים אלה, בצמידות הן לקריה והן לכיכר החטופים. הפרויקט כולל שני מגדלי מגורי יוקרה של 42 קומות כל אחד, שבריכה תלויה מחברת ביניהם, ובמפלס הקרקע גינה מוצלת עם ספסלי ישיבה לשימוש הציבור, החבוקה על ידי 9 קומות משרדים. הכניסה למתחמי עסקים היא ממסדרונות חיצוניים היקפיים בצורת חי"ת. זאת בשונה ממגדל משרדים רגיל, שנכנסים אליו מהחניון, ללא כל מגע עם החוץ. "כל הזמן יש את הקשר הזה עם מה שקורה בחוץ", אומרת עיני-ישר, "התחושה היא שנמצאים בחוץ, ולא באיזה קומפלקס של מגדל".

מה היה הרציונל?
"היה כאן רצון לייצר משהו שונה, איזו עצירה באמצע. גם בגלל שזה אזור מאוד אינטנסיבי. ואת זה השגנו עם הפאטיו. הדבר הכי קשה היה לשכנע את היזמים להסכים לזה, כי בקלות אפשר היה להקים בשטח הזה עוד מגדלון".

"לא האנשיםפ שיודעים לספור מדרגות" 

את משרד ישר אדריכלים הקים האדריכל יצחק ישר, שאחראי בין היתר לתכנון מונומנטים כמו מוזיאון תל אביב, הדיזנגוף סנטר ובית התפוצות. בנו, אבנר ישר, המשיך את השושלת, ועומד בראש הארגון המונה כיום כ-130 עובדים, מה שהופך אותו לאחד ממשרדי האדריכלים הגדולים בישראל. הוא גם אחד האחראים המרכזיים לעיצוב קו הרקיע של תל אביב וגוש דן, ועל שמו רשומים מגדלי מגורים ומשרדים כאחד, ביניהם רוטשילד 1, רוטשילד 17, מגדל הגימנסיה, טוהא, מגדל W בפארק צמרת, המגדלים המתוכננים בכיכר אתרים, וזהו רק חלק קטן.

עיני-ישר, בת 38, נולדה וגדלה ברמת-גן, למדה אדריכלות בטכניון וסיימה כמצטיינת דיקן, וב-2016 הצטרפה למשרד. במהלך עבודתה התפתח רומן בינה לבין ישר, שמספר שנים קודם לכן התאלמן מאשתו, השחקנית רונית אלקבץ. הרומן הוליד נישואים שהתרחשו במהלך הקורונה, ושני ילדים קטנים, המצטרפים לשלושת ילדיו הגדולים של ישר מנישואיו הראשונים ולשני ילדיו מאלקבץ - כיום בשנות העשרה לחייהם. לפני שנה צורפה עיני-ישר כשותפה במשרד, לצד תאי ישר, בנו של אבנר, ושני אדריכלים נוספים: מיכל אורן וניצן שרון.

"כל הזמן יש את הקשר הזה עם מה שקורה בחוץ". פרויקט דה וינצ'י (עמית גורן)

עיני-ישר עומדת בראש הסטודיו האורבני במשרד ישר, שאליו מתנקזים כל הפרויקטים שמגיעים אל המשרד, בטרם מתחיל התכנון בפועל. בסטודיו נערכת חשיבה על כל פרויקט, במבט על. "לא יושבים שם האנשים שיודעים לספור את המדרגות, אלא אלה שמסתכלים על מה מיוחד במקום ומי הולך לגור שם. אלה שאלות חברתיות שעולות בגלל שאנו עוסקים בפרויקטים גדולים, ואנחנו רואים את התפקיד שלנו כמי שצריכים להציע משהו יותר טוב ממה שמתבקש".

באיזה מובן?
"פעם פרויקטים היו הרבה יותר ציבוריים. אדריכל קיבל פרויקט מהמדינה, ומאחר שהלקוח הם המדינה והאזרח, אוטומטית האדריכל תפס עצמו כמשרת ציבור. היום המצב שונה. אני כן רואה אדריכלים כאנשי תרבות, אבל הם עובדים עבור יזם. בסוף יזמים פרטיים הם אלה שמקימים את הפרויקטים האלה, וגם אם אני כאדריכלית אעשה משהו הכי טוב, אם לא יהיה יזם, הפרויקט לא יהיה. וכדי שהפרויקט יקרה, יזם גם צריך להרוויח".

במקביל, היא אומרת, פרויקט צריך גם לענות על רצונות העירייה, כך שהאדריכל הוא הגורם שרואה את כל טווח הרצונות והחלומות של כל מי שמעורב . " אדריכל צריך להבין שיש לו תפקיד חשוב. כי הוא בסופו של דבר האיש שמתכנן את המרחבים האלה. נכון יש יזם שמרוויח, וגם העירייה והדייר שמרוויחים, אך המיקס הזה צריך להביא תועלת לכולם וגם לעשות את האקסטרה. אדריכלות היא מקצוע פרקטי, אבל אדריכל גם צריך להבין אנשים, את הצרכים שלהם, תהליכים כלכליים, כי אחרת הפרויקטים שלו לא יהיו טובים, וזה משהו שלא לומדים באוניברסיטה".

"פעם פרויקטים היו הרבה יותר ציבוריים. אדריכל קיבל פרויקט מהמדינה, ומאחר שהלקוח הם המדינה והאזרח, אוטומטית האדריכל תפס עצמו כמשרת ציבור. היום המצב שונה. אני כן רואה אדריכלים כאנשי תרבות, אבל הם עובדים עבור יזם פרטי וכדי שהפרויקט יקרה, יזם גם צריך להרוויח. האדריכל הוא הגורם שרואה את כל טווח הרצונות והחלומות של כל מי שמעורב וצריך לדעת לתת לכולם 200 אחוז"

דוגמה לכך היא מספקת באמצעות פרוייקט שוק העלייה ("פלורנטין וילג'") בתל אביב שתוכנן על ידי המשרד. "היו לו מלא גרסאות. זה קומפלקס של שלושה בניינים, אחד מהם של העירייה, ואחד לדיור בר השגה, ולרות זאת רמת הגימור זהה בכולם. כל אחד מהצדדים קיבל את המקסימום, ואדריכל טוב צריך לדעת לתת לכולם 200 אחוז".

המגדל הגבוה בישראל - והשני במזה"ת: "חתיכת אתגר" 

אחד הפרוייקטים היומרניים שעיני-ישר מעורבת בהם, הוא "מגדל 120" המתוכנן להיבנות במתחם הבורסה ברמת גן ולכלול 120 קומות של משרדים ומסחר – נתון שיהפוך אותו למגדל הגבוה ביותר שיקום בישראל, ולשני בגובהו במזרח התיכון, אחרי הבורג'-ח'ליפה. "האתגר כאן היה בעיקר מבחינה תנועתית, וזה חתיכת אתגר", אומרת עיני-ישר.  "מדובר בכל כך הרבה קומות. צריך לחשוב על מה אנשים רואים כשהם מסתכלים מהקרקע. זה גם אתגר הנדסי , אבל מעבר לזה, האתגר היה להבין  איך מייצרים משהו שבמבט מלמטה לא נראה מאוד מבהיל".

הפתרון שנמצא הוא חלוקת המבנה לשלושה בניינים, אחד על גבי השני, כשביניהם מפרידים אטריומים ותחנות עצירה,  ומרפסות. "מבחינה תנועתית זה כמו שלושה מגדלים שיושבים אחד על השני, כך שבירידה לתחנות הביניים התחושה היא כאילו ירדת לאיזה לובי, אבל ה'סקיייל' הרבה יותר קטן. בבניין כל כך גבוה, חייבים  לחשוב על התחושה של מי שמבחוץ ומי שמבפנים".

הדמיה של "מגדל 120" שאמור להיבנות במתחם הבורסה ברמת גן ( ישר אדריכלים )

עוד לדבריה יכלול המבנה מעליות רגילות לצד "מעליות שאטל" - מעליות מהירות המכוונות לקומות מסוימות בלבד. "זאת אומרת שמי שעובד בקומה 60  לא מחכה למעלית שעולה שישים קומות. במקום זה הוא לוקח מעלית לקומה 40, שם יש לו הפוגה. הוא יכול לקנות קפה, לעשות ישיבה, ואז להמשיך לקומה שלו. התוצאה היא שמבחינה תנועתית זה עובד כמו מגדל רגיל. לא צריך בהכרח לרדת ללובי אם רוצים קפה".

"אחד הפרוייקטים היומרניים שעיני-ישר מעורבת בהם, הוא "מגדל 120" המתוכנן להיבנות במתחם הבורסה ברמת גן ולכלול 120 קומות של משרדים ומסחר – נתון שיהפוך אותו למגדל הגבוה ביותר שיקום בישראל, ולשני בגובהו במזרח התיכון, אחרי הבורג'-ח'ליפה. "האתגר כאן היה בעיקר מבחינה תנועתית, וזה חתיכת אתגר", אומרת עיני-ישר

פרויקט מעורר השראה נוסף הוא DUO , שמקדמת אפריקה ישראל מגורים בפינת הרחובות אבן גבירול וארלוזורוב בתל אביב (מתחם סומייל לשעבר), אשר כולל שני מגדלי מגורים ובהם 670 דירות, שיהיה מקושר בתת הקרקע ישירות אל הקו הירוק והסגול של הרכבת הקלה. "זה אזור שאין בו כמעט מגורים כיום", אומרת עיני-ישר, "ופתאום מצטרפים לשם הרבה מאוד מגדלים. רק בשני המגדלים יהיו כ-670 יחידות, ומסביב נבנים מגדלים נוספים. כל הבלוק הזה הופך להיות מאוד אינטנסיבי.

"החלק שלי בו התחיל לפני המון שנים. אני אוהבת לקחת פרויקטים מאוד גדולים, להתמודד איתם ברמה העירונית  אבל גם לתת להם איזשהו טאץ' אחר.  אנחנו משתדלים בכל פרויקט, לא משנה סדר הגודל שלו, לתת את האלמנט  היותר ייחודי. כאן היה רצון  להכניס אלמנט יחודי בחזית של הבניין, במקום חזית זכוכית סטנדרטית ומנוכרת". בסופו של דבר, יחד עם חברת אלומיניום קונסטרקשן, פותחו זכוכיות ייחודיות - מצוירות ברישום ידני של עיני-ישר.  "זו זכוכית המורכבת ממספר שכבות, ואת הרישום אפשר לראות גם מבפנים וגם מבחוץ, וזה מה שמעניק את המראה הייחודי", היא אומרת.

ואם דיברנו על זכוכית, שהפכה להיות כמעט ברירת המחדל בחיפוי מגדלים, עיני-ישר אומרת שהם על זה. "אנחנו משתדלים כמה שיותר להכניס משהו לתרבות המגדלים, מעבר לזכוכית בחזיתות, גם בגלל האקלים, ולמצוא חלופות לאלומיניום, שהוא אחד החומרים הכי מזהמים".  

מה יכול להחליף אותו?
"בטון. אנחנו רואים את זה קורה היום בבנייני התמ"א. יש גם כל מיני ניסיונות למסגרות עשויות סיבי במבוק, הבמבוק הוא חומר הרבה יותר נושם, הרבה יותר אקלימי, ואם נחליף אפילו 10% מהאלומיניום בבמבוק, זה ייצור שינוי משמעותי. יש מעבדה בטכניון של חוקרת בשם שני ברט, שמייצרת בלוקים מפסולת של עץ".

פריז זה לא כאן

למרות הזיהוי התל-אביבי שלו, לישר אדריכלים יש גם לא מעט פרוייקט מחוץ לתל אביב, בהם למשל פרויקט עירוב השימושים "אפטאון" בקריות, פרויקטים בירושלים, ופרויקט מתחם יוספטל בחולון.

האחרון שבהם מרגש את עיני-ישר במיוחד. מדובר בתוכנית מתאר להתחדשות עירונית בשטח של 68 דונם בקצה שכונת ג'סי כהן, כאשר במקום שיכוני הרכבת ייבנו שבעה מגדלים מעורבי שימושים בני 30-65 קומות, הכוללים תעסוקה, מגורים ומסחר. גשר להולכי רגל ייבנה בגובה 4 קומות ויכיל גנים ציבוריים ומוזיאון. "זה פרוייקט שהעירייה יזמה, והוא בקנה מידה מטרופוליני", היא אומרת, "יעברו שם שני קווים של המטרו ויהיו חמש יציאות של הרכבת.

הדמיה של הפרויקט ביוספטל חולון ( ישר אדריכלים )

"בכלל,  עירוב שימושים מייצר אזורים יותר בטוחים. יש ערים שהתכנון העירוני שלהן מפריד בין אזורי תעסוקה לאזורי מגורים, מה שיצר הרבה שכונות שינה. העיתונאית ג'יין ג'ייקובס בספרה הידוע 'מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות' מדברת שם על ביטחון במרחב. כשיש לך מרחב ציבורי שחלונות ומרפסות פונים אליו, זה הרבה יותר בטוח לעומת אזורי שינה. מעבר לזה, שבעירוב שימושים השימוש בתשתיות הרבה יותר נכון בכל מ"ר".

"מביאים את פריז כדוגמה לבנייה מאוד צפופה בלי מגדלים, אבל הגידול באוכלוסיה פה גבוה יותר.דירות כלואות למשל, שהן רוב הדירות בפריז, לא יעברו פה. בישראל האקלים מצריך מרפסת, כיווני אוויר, אור טבעי. גם הטמפרמנט כאן שונה: פה מארחים יותר, המשפחות גדולות. הצרפתים כמעט ולא אוכלים בבית. בכלל, מבחינתם הבית זו הקובייה שישנים בה, וכל שאר הפונקציות הן בחוץ, אז הדירות קטנות יותר"

זה קורה היום כמעט בכל עיר.
"נכון. כי ככל שאוכלוסיה גדלה, אם אזורי תעסוקה יהיו במקום אחד, היוממות (תופעה חברתית של תושבים המתגוררים ביישוב מסוים ונוסעים ממנו מדי יום לעבודתם הנמצא ביישוב אחר, ה"מ) תגדל, והפקקים יגדלו. כשמערבים שימושים, צריך גם הרבה פחות תשתיות עירוניות. למה בתל אביב יש המון מוסדות תרבות? הרבה יותר משתלם לפתוח מוזיאון כאן, מאשר במקום שאליו מגיעים פחות אנשים. ככל שאנו מצטופפים באופן איכותי יותר, יותר איכויות יכולות להגיע ליותר אנשים.

"היינו לא מזמן בפריז, אבנר ואני. דיברנו על זה שכל עירוב השימושים בישראל נורא מורכב. אבל בפריז הכל מעורב שימושים. אין לך מגדלים עם כניסה אחת לדיירים ושנייה למשרדים. בכלל, ההתנגדות פה למגדלים היא חזקה. את אומרת מגדל וישר אומרים 'טפו'".

ולא בצדק לדעתך.
"מגדלים נבנים כאן לא כי אנו רוצים להיות כמו דובאי, אלא כדי לענות על צורך. מביאים את פריז כדוגמה לבנייה מאוד צפופה בלי מגדלים, אבל הגידול באוכלוסיה פה גבוה יותר. בפריז באמצע המאה ה-19 פינו בערך 300 אלף איש ותכננו את העיר מחדש. שיפרו את כל התשתיות והביוב, אבל צריך לחשוב אם זה תהליך שיעבוד טוב פה. עיר זה דבר אורגני. מעבר לזה שהאקלים פה בארץ מאוד שונה. דירות כלואות למשל, שהן רוב הדירות בפריז, לא יעברו פה. בישראל האקלים מצריך מרפסת, צריך כיווני אוויר, אוורור, אור טבעי.

"גם הטמפרמנט כאן שונה: פה מארחים יותר, המשפחות גדולות. הצרפתים כמעט ולא אוכלים בבית. בכלל, מבחינתם הבית זו הקובייה שישנים בה, וכל שאר הפונקציות הן בחוץ, אז הדירות קטנות יותר. אצל ישראלים, לעומת זאת, גם המרחב הציבורי מבחינתם הוא בית. את לא תראי בפריז מישהו יוצא עם פיג'מה לקנות חלב. אם נביא ישראלים לבלוק פריזאי, מהר מאוד הם ישברו קירות כדי לעשות כיוון אוויר ומרפסת".