השבחה של מאות אלפי שקלים ו"מלכודת נכדים": הבריכות הפרטיות הן כבר מזמן לא רק סמל סטטוס

לפני מספר שנים הגיעה הבריכה העילית של אורן וענת עמירן, הורים לשלושה ילדים בוגרים מהישוב לפיד, לסוף דרכה. לאחר 20 שנות שירות נאמן, יום אחד לדבריהם היא פשוט התפוצצה. מאחר שהילדים גם כך גדלו והיו בדרך לעזוב את הבית, חסרונה לא ממש הורגש והזוג החל להתרגל לחצר נטולת הבריכה. עד שיום אחד, הילדים עצמם אמרו שהם מאוד רוצים שוב בריכה - והפעם בריכה בנויה כמו שצריך.

"הם דיברו על זה כעל מימוש חלום", מספרת ענת. "לי הייתה התלבטות, בעיקר בגלל העלויות, אבל האמירה שזה יעלה את ערך הבית, והתחושה שזה מימוש חלום גרמו לי לזרום עם זה". "כלכלית", מוסיף אורן, "כשמוכרים בית עם בריכה, מיד לאחר ההקמה, הבריכה מוסיפה לערך הבית סכום כפול מהעלות. זה אמנם לא היה השיקול אצלנו, אבל תיאורטית זה משתלם".

אז הם הלכו על הטופ: בריכת גלישה, שמפלס המים שלה הוא בקו אחד עם הריצוף מחוץ לבריכה (ככל שמפלס המים גבוה יותר, כך המחיר עולה), והוסיפו פיצ'ר של שחייה נגד הזרם. התהליך לא היה קל, בעיקר בגלל הליכי הוצאת היתר הבניה, ובעיות עם הקבלנים בתחילת המלחמה. לפני כחצי שנה, ביום הולדתו ה-60 של אורן, הם השיקו את הבריכה ששטחה 10 על 4 מטרים, וממוקמת בחצרו הקדמית של הבית.

"את הקפה של הבוקר אנחנו שותים על שפת הבריכה". הבריכה של משפחת עמירן בלפיד (צילום פרטי)

במבט לאחור, למרות העלויות הגבוהות של מאות אלפי שקלים יחד עם הפיתוח החיצוני, הם לא מצטערים לרגע, ומרגישים שהבריכה שינתה להם את החיים. "זה משהו אחר לגמרי מהבריכה שהייתה לנו", הם אומרים. ״בריכה בנויה הרבה יותר מזמינה להיכנס אליה מאשר בריכה אחרת. זה נותן תחושה של הדבר האמיתי. זה מכניס תחושה של חופש ופינוק ליומיום, זה לחיות את החלום. גם היום, כשלא נכנסים לבריכה כי קר, את הקפה של הבוקר אנו שותים על שפת הבריכה. אנחנו מרגישים שזה היה שווה כל קושי שעברנו בתהליך".

"יש יותר מסיבות, אירוחים כאלה ואחרים בכל שעות היום, זה נהיה ממש אטרקציה להיות אצלנו", אומרת ענת. "האמת שלא דמיינתי שאהיה עד כדי כך מאושרת מזה. יש יתרון גדול בבריכה, בזה שבלי מאמץ 'מרימים' אירוע, כי האלמנט המרכזי – הבריכה, כבר נמצא ממילא. משמח אותי גם שבני משפחה רוצים להגיע אלינו גם כשאנחנו לא בבית, ליהנות מהבריכה. ומה שהכי כיף זה תחושת החופש והפינוק ביום יום שלנו״

אבל הבונוס הכי משמעותי, מן הסתם, זו העובדה שמאז נוספה הבריכה לבית, הילדים מנצלים כל הזדמנות להגיע. "יש יותר מסיבות, אירוחים כאלה ואחרים בכל שעות היום, זה נהיה ממש אטרקציה להיות אצלנו", אומרת ענת. "האמת שלא דמיינתי שאהיה עד כדי כך מאושרת מזה. יש יתרון גדול בבריכה, בזה שבלי מאמץ 'מרימים' אירוע, כי האלמנט המרכזי – הבריכה, כבר נמצא ממילא. משמח אותי גם שבני משפחה רוצים להגיע אלינו גם כשאנחנו לא בבית, ליהנות מהבריכה. ומה שהכי כיף זה תחושת החופש והפינוק ביום יום שלנו״.

מבחינת התחזוקה, אורן אומר, אין יותר מדי התעסקות, והוא עושה זאת בעצמו: ניקוי פילטרים, בדיקת רמת המליחות במים. בסיכום, הם אומרים, "זה תענוג צרוף, שעשה שדרוג משמעותי לחיים שלנו בבית״.

"מלכודת נכדים". הבריכה של משפחת לייבוביץ במכבים (צילום פרטי)

כבר מזמן לא רק בסביון וכפר שמריהו

בריכה פרטית בחצר נחשבה עד לפני כ-20 שנה כסמל סטטוס, אך היא כבר מזמן לא משהו שרואים רק בסביון או בכפר שמריהו. לא מדובר על בריכות אינטקס, שאפשר להשיג בחנויות ספורט בעלות אלפי שקלים בודדים, ומונחות על משטח בחצר; אלא על בריכות בנויות מבטון. יותר ויותר משפחות, בעיקר אלה שמתגוררות בבתים פרטיים, לא מוותרות על התענוג.

לדברי אבנר צדוק, הבעלים של פלגים, המתכננת ומקימה בריכות שחייה ביתיות, הקפיצה הגדולה  בביקוש לבריכות פרטיות הייתה בתקופת הקורונה, ולאחר מכן בתקופת המלחמה. "אנשים מבינים שהם עכשיו נשארים בבית, והם רוצים שהמשפחה תתרכז סביב הבית", הוא אומר. גם לדברי האדריכל בועז שניר, השינוי הגדול אירע בקורונה: "אנשים שהו הרבה בבית, וגם הילדים, ומצד שני לא נסעו לחופשות". 

ה'פיק' הגדול היה בקורונה", אומר דובי רוזנברג, פול-מן (מתחזק בריכות) בעיסוקו. "אנשים לא יצאו מהבית ולא נסעו לחופשות, והצטבר להם כסף זמין. אין ספק שמרגישים הרבה יותר התעניינות בבריכות. יש קבוצות וואטסאפ, ועסקים שקמו עקב הדרישה לציוד לבריכות".

זה התחיל עם בריכות אינטקס, שהרבה אנשים רכשו, ועם האוכל בא התיאבון, ומי שחוו את טעמה של בריכה פרטית, רצו להתקדם הלאה. "אחרי שאנשים היו עם כאלה בריכות, נמאס להם והם רצו את הדבר האמיתי", אומר שניר. "אפשר לראות היום בריכות גם במגרשים קטנים. אם פעם התפיסה הייתה שמי שהחצר שלו לא גדולה, לא מקים בריכה,  היום התפיסה היא שבמקום לנפח בריכה, עדיף שתהיה בריכה קטנה". 

אדריכל : איתי גרשי, צלם: עמית גירון, באדיבות פלגים

"ה'פיק' הגדול היה בקורונה", אומר גם דובי רוזנברג, פול-מן (מתחזק בריכות) בעיסוקו. "אנשים לא יצאו מהבית ולא נסעו לחופשות, והצטבר להם כסף זמין. אין ספק שמרגישים הרבה יותר התעניינות בבריכות. יש קבוצות וואטסאפ, ועסקים שקמו עקב הדרישה לציוד לבריכות".

עלות התחזוקה השוטפת: כאלף שקלים לחודש 

הבריכות הבסיסיות והזולות ביותר הן כאמור בריכות האינטקס, שעלותן מסתכמת באלפי שקלים בודדים. רמה מעליהן נמצאות בריכות פיברגלס ובריכות מתועשות: "בבריכה מתועשת, המסגרת עשויה מתכת או פלסטיק מחופה ב-PVC", מסביר רוזנברג, "והרצפה היא שכבת בטון שגם היא מצופה PVC". בזכות הטכנולוגיה, הבריכות האלה נראות ממש כמו "הדבר האמיתי", עלותן 100 עד 150 אלף שקל, ועלות בנייתן מגיעה לסכום דומה.

בראש הפירמידה ניצבות הבריכות הבנויות. עלותה של בריכה בנויה מתחילה מ-250-300 אלף שקל. לכך צריך להוסיף עלות היתר, שמגיעה לכ-150 אלף שקל. "להקים בריכה זה אירוע", אומר צדוק מפלגים. "צריך היתר, צריך אדריכל , זה דורש הרבה אנרגיה, זמן וכסף. יש בריכות פשוטות מתועשות, ועדיין אם מישהו נכנס לאירוע של הקמת בריכה ויש לו יכולת, הוא יעדיף בריכת בטון". לדבריו, הגודל הפופולרי של בריכות בנויות, הוא 4 על 10 מטרים.

אדריכלות ותכנון: בועז שניר, צלם: רן ארדה

הדרך המומלצת ביותר לבנות בריכה שכזו היא להקים אותה יחד עם בניית הבית מאפס, או במהלך שיפוץ כולל שעבורו ממילא נדרש היתר, כך שבאופן יחסי עלות הבריכה פוחתת. מעבר לעלות ההקמה, יש הוצאות חודשיות של חשמל, מים, ופול מן, אם כי יש מי שמתחזקים את הבריכה לבדם. רוזנברג מעריך את העלויות בכ-1,000 שקל לחודש.  

ישראל - מהמובילות בשיעור הבריכות הפרטיות בה

אחד העיוותים שעלולים להיוותר בבניית בריכה, בעיקר בבתים על חצי דונם בהם החצר אינה גדולה, הוא שהחצר כולה משועבדת לטובת הבריכה. מי שממש מתלבט בין בריכה לחצר, יכול להחליט שהוא מקבל גם וגם: בריכה מתרוממת. במילים אחרות, בריכה עם מנגנון שמאפשר בלחיצת כפתור לכסות אותה, ואז מקבלים שוב חצר.

גם כאן, זהו תענוג לא זול. לדברי יאיר בר לב, מנהל השיווק של חברת אגור הנדסה, המספקת רצפה הידראולית לבריכות, עלות הלוקסוס הזה מגיעה לכ-300--400 אלף שקל. "אם מדברים על בריכה של 20 מ"ר, הרי שבעלות של 20 אלף שקל למ"ר, בעלי בריכה הידראולית, מקבלים את הנדל"ן שלהם בחזרה, כשמפעילים את המנגנון ההידראולי ומקבלים משטח במקום שבו היתה בריכה", אומר בר לב. האבסורד הוא שמי שיכול להרשות לעצמו מנגנון הידראולי לבריכה, בדרך כלל מחזיק בבית עם חצר מספיק גדולה כדי להכיל בריכה וגם גינה. בכל אופן, למערכת של אגור יש כושר נשיאה של 250 ק"ג למ"ר, כך שאם מדברים על שטח של 20 מ"ר, יש לה כושר נשיאה של 5 טון.

מנהל השיווק של חברת אגור הנדסה: "אם לפני 15 שנה היינו עושים בריכות ענק, חצי אולימפיות, היום עושים גם בריכות של 12-15 מ"ר, העיקר שתהיה בריכה".  לדבריו, ישראל היא מהמובילות בשיעור הבריכות הפרטיות, וכן בשיעור השימוש במנגנון ההידראולי

לדברי בר לב בריכות פרטיות הפכו למוצר נגיש בהרבה, בין היתר כי עלויות הייצור של בריכות ירדו, ואפשר היום לראות בריכות בפרברים, בהרחבות של מושבים וקיבוצים. "אם לפני 15 שנה היינו עושים בריכות ענק, חצי אולימפיות, היום עושים גם בריכות של 12-15 מ"ר", הוא אומר, "העיקר שתהיה בריכה".  לדבריו, ישראל היא מהמובילות בשיעור הבריכות הפרטיות, וכן בשיעור השימוש במנגנון ההידראולי. מקבילה לה צרפת, ובעיקר בדרום המדינה.

"מלכודת נכדים"

כפי שממחיש סיפורה של משפחת עמירן, עשויה בריכה פרטית לשמש כאלמנט משיכה ראשון במעלה גם לילדים שכבר עזבו את הבית ולנכדים. וכך, לסצנת הבריכות הפרטיות, נכנס פלח אוכלוסייה חדש, שבשנות השישים לחייו מקים בריכה בחצר, כדי לגרום לבני המשפחה להגיע כמה שיותר. "יש לזה אפילו שם – ציידי הנכדים", מתבדח רוזנברג, "אותם אנשים שיודעים שאם תהיה להם בריכה, הם לא יצטרכו לבקש מהנכדים שיגיעו אליהם. זה כבר יקרה מעצמו". לדברי צדוק, "אנשים מוכנים להשקיע בזה כי הם רוצים לקרב את המשפחה. יש לי המון לקוחות מבוגרים, שהילדים שלהם חזרו אחרי הטיול הגדול, והם עושים בריכה, כי הם רוצים את הילדים והנכדים חזרה".

"אין ספק שזו מלכודת נכדים", מודה רימונה לייבוביץ, שהיא ובעלה יאיר הקימו בריכה לפני מספר שנים כששיפצו את ביתם במכבים. יש להם ארבעה ילדים בוגרים שכולם כבר גרים מחוץ לבית, וגם נכדה אחת. הילדים מבלים הרבה בבריכה, לבד או עם חברים, וגם הנכדה . לייבוביץ מודה, שהיתה התלבטות מסויימת לפני שהחליטו לכלול בשיפוץ גם בריכה. היא עצמה חששה מהעניין הבטיחותי, ומלבד זה שיחקו תפקיד העלויות הגבוהות, וגם העובדה ששטח הגינה מצטמצם. מעבר לזה, היא אומרת, "זה 'תיק' להחזיק בריכה: רק הבנייה עולה מאות אלפי שקלים, המשאבה צריכה לעבוד כל הזמן כי לא מרוקנים את המים בבריכה. צריך להחזיק פול מן, ויש גם קלקולים".

אצלם למשל, חדר המשאבות של הבריכה הוצף פעמיים בגשמים. בדיעבד, היא אומרת, "לא בטוח שזה שווה את כל ההתעסקות, אך אני גם לא יכולה להגיד שהייתי מוותרת על בריכה, כי זה נורא כיף. אבל יש הרבה התעסקות, עוד אלמנט בבית להתעסק איתו". רוזנברג מכיר את זה מקרוב: יש לו לקוחות שכל מה שהם רוצים, זה לכסות את שטח הבריכה בחול. " זו התעסקות, והוצאות", הוא אומר. "בריכה בונים פעם אחת,  ואם בונים לא טוב, יש תקלות מכאן ועד אמריקה".

הוסיפו לכך את העובדה  שממילא השימוש בבריכה מוגבל לחודשים אפריל-אוקטובר, בעוד שבשאר ימות השנה אין בה שימוש, ויש מקרים שהבריכה פשוט נמצאת, אך לא משתמשים בה, גם לא בקיץ. "הרבה פעמים הבריכה היא חלק מהעיצוב של הבית", אומר רוזנברג. "לא משתמשים בה, אבל היא נראית יפה ומשתלבת בעיצוב".

"עלייה של כ-10% בשווי הנכס"

מה באשר לעניין הכלכלי? האם משתלם להקים בריכה? מתברר שכן. לדברי השמאי שמוליק כהן, מנכ"ל ובעלי SK שמאות , בריכה פרטית (הכוונה לבריכה מבטון או בריכה קבועה) הפכה לסטנדרט בבתים פרטיים. "עד כדי שאם בונים כיום בית ללא בריכה, מדובר ב'מוצר נכה'", הוא אומר. "כלומר, היעדר בריכה לא רק מביא להפחתת ערך (בעיני הרוכש), אלא להפחתה בשווי הנכס.

"השקעה בבריכה, יחסית לעלות ההקמה, לא רק שתחזיר את עלות ההקמה אלא תתרום דרמטית לשווי הנכס בכלל. בכמה? בכ-10% לאותו בית ללא הבריכה". כך לדוגמה בבית ששוויו סביב ה-10 מיליון שקלים, צפויה בניית הבריכה להוסיף לשווי הבית כמיליון שקלים, שהם בערך פי שניים מעלות ההקמה.

למרות שבריכה פרטית הפכה למוצר פופולרי, שרואים כיום ביותר ויותר שכונות, הרי שיש גם את צדו השני של המטבע: בריכות פרטיות הן לא תמיד נעימות לשכנים. "בשכונות שקטות", אומר כהן, "זה ממש מפגע של רעש, ומייצר אווירה של קאנטרי קלאב".

רוזנברג מרגיע, שזה קורה בעיקר בשנה-שנתיים הראשונות להקמת הבריכה. "יש התלהבות", הוא אומר. " הילדים שעזבו את הבית, מגיעים עם החברים, אבל אחרי שנה-שנתיים, זה נמאס. כמו כל דבר בחיים".