העליון דחה בקשה לעיכוב הריסת בנייה בלתי חוקית: התוכנית להוספת 189 דירות ליישוב בשומרון תצא לדרך

בית המשפט העליון דחה בשבוע שעבר בקשה לעיכוב ביצוע של פסק-דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מנובמבר האחרון, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, שבו נדחתה העתירה של 19 תושבים בבתים לא מוסדרים לביטול תכנית מפורטת להרחבת היישוב הקהילתי טלמון שבשומרון. פסק דינה של השופטת יעל וילנר, נותן למעשה "אור ירוק" לתוכנית לצאת לדרך. בהחלטתה קבעה וילנר כי בנסיבות העניין, לנוכח התקדמות מימוש התכנית והיעדר תשתית ראייתית מספקת לביסוס הטענה לנזק שעלול להיגרם למבקשים, די בשיקולי מאזן הנוחות כדי לדחות את הבקשה.

לפסק הדין המלא של העליון לחצו כאן

התוכנית כוללת תוספת של כ-189 דירות ליישוב, כך שיכלול 650 דירות, ושינוי ייעוד מקרקע חקלאית לשטחים ציבוריים פתוחים, מבני מגורים ומבני ציבור. התושבים מגישי הבקשה מתגוררים ביישוב למעלה מעשור בבתים שלא הוסדרו כחוק, ודרשו לבטל את התוכנית שאושרה, ומסמנת חלק מבתיהם כמבנים להריסה. הבקשה הוגשה נגד גופי התכנון של המנהל האזרחי, הוועדה המקומית מטה בנימין, הוועד המקומי טלמון, ההסתדרות הציונית העולמית - יזמית התוכנית, ונריה - אגודה שיתופית חקלאית. 

טלמון הוא יישוב קהילתי דתי בהרי גופנה שבמערב בנימין, מצפון־מערב לרמאללה ולצד יישובי גוש טלמונים, ובהם דולב הסמוך מדרום, ונריה, חרשה, חורש ירון וכרם רעים מצפון. היישוב נוסד ב-1989 ומונה כ-6,000 תושבים.

בשנת 2017 הוגשה התוכנית למוסדות התכנון שמטרתה, בתמצית, שינוי המצב התכנוני באזור טלמון לצורך הסדרה של בנייה קיימת וכן הקמה של ההרחבה המערבית לשכונה הצפונית ביישוב, אשר ידועה גם בשם "זית רענן". בשנת 2018 החליטה ועדת המשנה להתיישבות במנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון, על הפקדת התוכנית בתנאים מסוימים ובשנת 2019 פורסמה הודעה על אודות הפקדתה. 

לתוכנית המופקדת הוגשו 15 התנגדויות וביניהן התנגדויות שהוגשו מטעם המבקשים, המתגוררים כיום בשטח שלגביו אושרה התוכנית ושחלק מבתיהם סומנו כמבנים להריסה. ועדת המשנה להתנגדויות דחתה את רוב ההתנגדויות בפברואר 23' והתוכנית המאושרת פורסמה במאי 23'. כחודש לאחר שפורסם דבר אישור התוכנית, הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, במסגרתה נטען כי בשים לב לפגמים שונים שנפלו לשיטתם בהליך אישורה תוך פגיעה בזכויותיהם - יש לבטל את התוכנית.

המחוזי: ייתכן שמעשי העותרים אף עולים לחוסר ניקיון כפיים

שופטת המחוזי ענת זינגר קבעה כי המבקשים לא שטחו בצורה מתבקשת את התשתית העובדתית הנדרשת לכך שמי מהעותרים הגרים במקום לא קיבל היתר בנייה; העובדות הנוגעות למגורי כל אחד ואחד מהעותרים במקום לא פורטו בעתירה, ואף קבעה שייתכן שאי פריסת מידע זה, תוך מצג אחר באשר לזכותם בבתיהם, אף עולה לכדי חוסר ניקיון כפיים.

עוד קבעה כי הטענות נגד גופי התכנון  עשויות להיות כסות לסוגיה אחרת; רצון העותרים כי הבינוי שנקבע יבוטל וכי יערך תכנון חלופי אשר יאפשר הכשרת המבנים שהקימו במקום, ללא היתר. כמו כן מתחה ביקורת על השיהוי בין אישור התוכנית להגשת העתירה - 4.5 חודשים אחרי דחיית ההתנגדויות, ועל כך שלא ננקטו צעדים למניעת פרסומה. בנוסף לאחר שהגישו את עתירתם לא ביקשו צו ביניים אשר ימנע הוצאת היתרי בנייה מכוח התוכנית. עוד צוין בהקשר זה, כי לאחר שאושרה התוכנית, הוגשו מטעם יזם פרטי בקשות למתן היתרי בנייה מכוחה, כך שצדדים שלישיים הסתמכו על אישורה באופן שמקים קושי בביטולה. השופטת קבעה הוצאות של 26 אלף שקל סך הכול.

המבקשים ביקשו מהעליון לעכב את ביצוע פסק הדין, לרבות עיכוב תשלום ההוצאות. לטענתם, סיכויי הערעור היו גבוהים ואי עיכוב פסק הדין עלול לגרום להם לנזק בלתי הפיך כתוצאה מהריסות בתיהם אשר לא הוסדרו במסגרת התוכנית, שיישומה יוביל ל"שינוי אופי היישוב וגירוש חלק ניכר מתושביו הוותיקים". כמו כן טענו שליוזמים ולמתכנני התוכנית לא ייגרם נזק כיוון שלא הוצאו היתרים מכוח התוכנית. 

השופטת וילנר קבעה כי "מלבד ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשים, אין בפסק הדין הוראה אופרטיבית שניתן לעכב את ביצועה… התוכנית שבמוקד הערעור פורסמה למתן תוקף עוד בשנת 2023, ומאז החל מימושה. חרף האמור, המבקשים לא הגישו בקשה מתאימה למתן סעד זמני בהליך בית המשפט המחוזי. משאלה הם פני הדברים, ברי הוא כי מאזן הנוחות לא נוטה לטובתם, ולמעשה, די בשיהוי הכבד שנפל בהגשת הבקשה לסעד זמני כדי לדחותה.

"המבקשים טוענים אמנם כי עתיד להיגרם להם נזק בלתי הפיך אם לא יינתן להם הסעד הזמני שהתבקש, ואולם, מעיון בבקשה עולה כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת הטענה כי נזק כאמור אכן יגרם למי מהמבקשים, באופן שמצדיק את דחייתה". כמו כן לא מצאה השופטת הצדקה לעיכוב תשלום ההוצאות.