נציגות הבית המשותף בירושלים החליטה להשכיר חניה מהרכוש המשותף לטובת קופת הבית. חלק מהדיירים טענו כי עומדת להם זכות לחניה חופשית על בסיס מקום פנוי, בעוד הנציגות טענה כי היא מוסמכת להחליט על אופן השימוש בשטח. המפקחת על רישום המקרקעין החליטה
חברות המחזיקות עשרות שנים בקרקע בבני ברק טענו כי העירייה מקדמת תוכנית איחוד וחלוקה על בסיס רישום שגוי, המתעלם מזכויות רמ"י ועלול לכפות עליהן שותפות במושע. העירייה מנגד עמדה על זכותה לקדם את התוכנית. ביהמ"ש המחוזי הכריע
התובעים עתרו לבית המשפט למתן צו המורה על החייאת חברת בנייה שפורקה ב-1988 על מנת להשלים רישום זכויות בדירה שנרכשה מידי אותה חברה לפני 46 שנה. רשמת החברות התנתה זאת בשורת תנאים. בית המשפט המחוזי הכריע
בבניין בן 8 דירות בהרצליה, בעל מחסן בקומת הקרקע התקין מטבח, שירותים וחיבורי מים, חשמל וביוב, ריצף את החניה, הציב סוכך, דשא סינתטי וגדר במבוק – לטענת השכנים ללא הסכמה והיתרים. השכנים טוענים להפרת התקנון ופגיעה בערך הדירות. בעל המחסן טען כי מדובר בשימוש סביר בשטחו. המפקח על רישום המקרקעין הכריע בסוגיה
17 קיבוצים בגליל נדרשו לשלם לוועדה המקומית היטלי השבחה בעקבות הליך שיוך דירות. הקיבוצים טענו כי לא הם שהתעשרו מהמהלך אלא רמ"י, ולפיכך עליה לשאת בחלף היטל ההשבחה. מנגד, הרשויות והוועדה המקומית גרסו כי הקיבוצים הם הנהנים בפועל משינוי הייעוד. בית המשפט העליון הכריע
תושב ירושלים גידר שטח ציבורי סמוך לביתו ועשה בו שימוש במשך עשרות שנים. רמ"י טענה כי מדובר בהחזקה בלתי-חוקית שיש לסלקה ולחייב בדמי שימוש, ואילו הנתבע טען להיותו בעל "רשות מכללא" בעקבות שתיקת הרשות לאורך עשורים. כך הכריע ביהמ"ש
ב-2005 רכשו אם ובנה מגרשים בהרחבת מושב אבן ספיר בהרי ירושלים וחתמו על הסכמי פיתוח. מאז לא החלו עבודות הפיתוח והקרקע לא הוכשרה לבנייה. הרוכשים טענו כי רמ״י והאגודה הפרו את התחייבויותיהן, ואילו השתיים טענו כי האחריות לעיכוב אינה מוטלת עליהן. כך הכריע ביהמ"ש
חברת ניהול דרשה מרוכשת דירה לשלם דמי ניהול החל ממועד קבלת טופס 4 ואכלוס הדירה הראשונה בבניין, אף שטרם קיבלה את החזקה. הרוכשת טענה כי החיוב מוטל על הקבלן בשל עיכוב במסירה – והמחלוקת הגיעה להכרעת המפקח על רישום מקרקעין
כאשר דיירים באחד מתוך שני מבנים, הרשומים יחד כבית משותף מורכב בירושלים ביקשו להרחיב את יחידות הדיור ולהוסיף קומות. דיירי המבנה השני התנגדו בטענה שנדרש רוב מכלל בעלי הדירות במתחם. בית המשפט הכריע
התובעת המתגוררת בארה"ב גילתה כי פולש מתגורר בדירה שירשה מאביה, שאף מציג הסכם חתום לפיו מכרה לו את הדירה. התובעת טענה כי זייף את חתימתה, והנתבע טען כי הוא מתגורר בדירה שנים וכי התביעה התיישנה. בית המשפט המחוזי פסק חד משמעית
רוכשי דירות בי-ם קיבלו את דירתם באיחור ניכר, אך כתנאי למסירתה נדרשו לחתום על כתב ויתור על הפיצוי המגיע להם לפי חוק המכר. בתמורה, היזם מחק חוב שנותר להם בגין יתרת התמורה. זמן מה לאחר מכן הגישו הרוכשים תביעה לפיצויים בטענה כי הוויתור נכפה עליהם ואינו תקף. היזם טען כי מדובר בהסכם פרטני ואין מקום לתביעה. כך פסק ביהמ"ש
זוג ללא ילדים ערך צוואה זהה לפיה כל אחד מבני הזוג יוריש את רכושו לשני, ואם בן הזוג אינו בחיים - יחולק הרכוש בין קרובי שניהם. לאחר פטירת הבעל ערכה האלמנה את הצוואה והורישה את דירתם לאחייניתה בלבד. עם פטירתה, תבעה קרובת המנוח לאכיפת הצוואה המקורית. העליון נדרש להכריע
בני זוג חתמו על בקשת רכישה לרכישת דירת גן בפרויקט של אפריקה ישראל בקריית אתא, שילמו מקדמה ופעלו להשגת מימון בנקאי, אך לטענתם – החברה חזרה בה מההסכמה בשל רצונה להעלות את מחיר הדירה. מנגד טענה החברה כי לא התקבלה מצידה הסכמה חוזית מחייבת, מאחר והבקשה לרכישה הייתה כפופה לאישורה הבלעדי, שלא ניתן בפועל. ביהמ"ש המחוזי פסק
לטענת המוכרת, הרוכשים הציגו בפניה מצג שווא שלפיו הבניין בו נמצאת דירתה הוגדר כמבנה מסוכן – מה שלדבריה השפיע על הסכמתה למכור את הנכס, ובמחיר מופחת. הרוכשים טענו כי פעלו בתום לב וכי הבניין אכן נמצא כמבנה מסוכן ע"י העירייה. ביהמ"ש פסק באופן חד משמעי
משא ומתן ממושך על מכירת זכויות במקרקעין הוביל לחתימה על "זכרון דברים" ואף לתשלום מקדמה ורישום הערת אזהרה על שם הקונה, אלא שברגע האחרון המוכר נסוג מהעסקה והגיש תביעה לביטול ההסכמות. בית המשפט בחן את רמת המסוימות וגמירת הדעת של הצדדים והגיע להכרעה
בעלת נכס במודיעין הוציאה היתר בנייה במקרקעין, בהם כבר הוציאה בעבר היתר בניה שלא מקסם את כלל הזכויות שהעניקה התב"ע. שומה מכרעת לצורך קביעת היטל ההשבחה, קבעה כי הבניה בפועל היא "המצב הקודם". בעלת הנכס ערערה, ובית המשפט הכריע
חברת ציטרין פרויקטים והשקעות עתרה נגד החלטת הוועדה המקומית ראשל"צ, שסירבה לאשר הצמדת חניה נגישה לדירה פרטית בפרויקט מגורים חדש. בעתירה נטען כי מדובר בשינוי מדיניות בדיעבד הפוגע בזכויות קניין, בעוד העירייה טענה כי החניה נועדה לשרת את כלל הדיירים בבניין. ביהמ"ש עשה סדר בסוגייה
המתווך טען כי הסכם התיווך לשכירות כלל התחייבות לתשלום 2% במקרה של רכישה עתידית, וכי הוא היה הגורם היעיל בעסקה. הלקוח טען כי לא הוסבר לו שמדובר גם ברכישה, וכי המתווך לא היה מעורב כלל בעסקה שנעשתה שנתיים לאחר מכן. ביהמ"ש פסק
בעל קרקע תבע לבטל עסקת מכר מול חברת נדל"ן בטענה כי הוטעה לגבי שווי הקרקע וכי החברה ניצלה את מצוקתו הכלכלית. החברה טענה מאידך כי לא הייתה כל הטעיה וכי המוכר יכול היה לברר את המידע בעצמו. בית המשפט המחוזי פסק בסוגיה
יזמית של פרויקט תמ"א 38 בעיר פנתה לבית המשפט בבקשה להורות לוועדה המקומית ת"א להנפיק להם היתרי בנייה ושומת היטל השבחה, בהתאם להחלטות שכבר אושרו על ידה בעבר, אך העירייה טענה כי שגתה באופן חישוב השטחים שאושרו, וכי אין באפשרותה להוציא היתר לא חוקי. ביהמ"ש הכריע
פנייה שגרתית לעיריית טירת הכרמל לשם הפקת אישור היעדר חובות לצורך רישום בעלות בבניין, הולידה התנהלות תמוהה במסגרתה טענה העירייה כי הפונה אינה בעלים ב-3 חנויות, מבלי שסיפקה לכך הוכחה, ובעלת הנכס פנתה לצו ביניים. העותרת טענה כי עו"ד העירייה ייצג בעבר את אחד הטוענים לבעלות בחנויות. כך הכריע ביהמ"ש
חברת אזורים ביקשה כי ביהמ"ש יוציא "צו עשה" זמני נגד דיירים בפרויקט פינוי-בינוי, בטענה להפרת הסכם מצידם והתניית הפינוי בפועל בדרישות חדשות שלא נכללו בהסכם, בהן שדרוג מיקום הדירה ותשלום נוסף לבנם שייצג אותם כעו"ד. ביהמ"ש הכריע
דיירת סירבה לחתום על הסכם לביצוע פרויקט הריסה ובנייה בבניין ישן בתל אביב, כשבין היתר טענה שהבניין אינו תואם את הוראות חוק המקרקעין וכן להיעדר שוויון בתמורות הצפויות. המפקחת על רישום המקרקעין חייבה את הדיירת לחתום, וביהמ"ש המחוזי הכריע
לאחר שהבניין בנתניה הוכרז כמסוכן, נציגות הבית המשותף קיבלה החלטה ברוב קולות לבצע עבודות שיפוץ נרחבות, שכללו בין היתר תיקוני בטון, טיח ואיטום. אלא ששני זוגות מבעלי הדירות התנגדו לתשלום חלקם היחסי בטענה כי העבודות כללו שיפורים ושדרוגים מעבר לנדרש. בית המשפט נדרש להכריע
רשות מקרקעי ישראל דרשה מהחוכרים לשלם דמי שימוש חורג כתנאי לחידוש חוזה חכירה – שנים לאחר סיומו, בטענה לשימוש מסחרי בניגוד לייעוד המקורי. החוכרים טענו לחוסר תום לב מצד רמ"י והגישו תביעה. בית המשפט פסק באופן נחרץ
לאחר מו"מ מתקדם לרכישת מגרש בי-ם ובו זכויות לבניית מס' יח"ד, שבו לכאורה סוכמו התנאים לרכישתו, נמכרה הקרקע לצד ג'. הרוכשים הפוטנציאליים הגישו תביעת פיצוי בסך 4 מלש"ח, בטענה שהמוכרים הפרו את הדין ואת חובת תום הלב. המוכרים טענו כי פעלו בשקיפות, וכי מראש סוכם שניתן לנהל מו"מ מקביל. ביהמ"ש המחוזי הכריע
הנכד נרשם כבעלים של חלק מהקרקע מכוח עסקת מתנה, אך בן משפחה טען לזכויות מוקדמות מכוח הסכם ישן בין יורשים. האם הרוכשות שבאו אחר כך זכאיות להגנת תקנת השוק? בית המשפט הכריע.
בית המשפט העליון דן לאחרונה בהרכב מורחב בערעור על פסק דין מחוזי, לפיו אחיין אשר הלווה לדודו כסף לרכישת דירה, היה זכאי לרשת אותה שכן זו הועמדה כבטוחה להלוואה. יורשיו החוקיים של בעל הנכס ערערו
בעלת דירה בתל אביב שהרחיבה אותה, חויבה בהיטל ע"י הוועדה המקומית שטענה כי חרגה מהיקף הפטור העומד על 140 מ"ר. בערר שהגישה טענה כי אין לכלול בחישוב את שטחי הממ"ד והמחסן, והתיק הגיע לבסוף אל ביהמ"ש לעניינים מנהליים, שהכריע חד משמעית בסוגיה
שותף במקרקעין, שחויב במסגרת הסכם השיתוף להעניק לשותפיו זכות קדימה לרכישת חלקו בנכס, ביקש למכור את חלקו לצד ג', בטענה כי החוק מגביל את זכות הקדימה לתקופה בת 5 שנים בלבד. בית המשפט העליון הכריע בסוגיה - בדעת רוב
דירה בשכונת א-טור הוענקה על ידי בעליה לאחד מבניו השוהה בחו"ל, וזה מינה את אחיו כנאמן לטיפול בנכס. אלא שכעבור זמן גילה בעל הדירה כי האח מכר את הדירה ללא ידיעתו לצד ג', ותבע את ביטול העסקה. פסק דינו של המחוזי העמיד במרכזו את עקרון תום הלב
בתביעה נגד רמ"י טענה רוכשת דירה כי חברה משכנת אשר פשטה את הרגל לא השלימה את הליך רישום הזכויות על שמה, וטענה כי רמ"י אינה מאפשרת להשלימו. פסק הדין כלל אמירות חמורות של בית המשפט נגד רמ"י, וקבע כי היא מתנערת מחובותיה
בני הזוג, שלטענתם רכשו לאורך השנים זכויות חכירה בשתי דירות מעזרה וביצרון, אשר אוחדו לדירה אחת, תבעו את החברה המקדמת את הפרויקט בטענה לקיפוח בתמורות. ביהמ"ש נדרש להכריע האם ללכת לפי הבינוי בפועל, או לפי המצב הרישומי
78 בעלי דירות בפרויקט פינוי-בינוי בקריית ביאליק שלא יצא אל הפועל, טענו שנים לאחר מכן שהמו"מ נוהל על ידי הבעלים באופן אישי ורשלני בניגוד לטובת החברה. מנגד, הבעלים טען כי העיכובים נבעו בגלל קבוצה קטנה של דיירים, ולא היה מקום לתביעות אישיות נגדו. בית המשפט המחוזי פסק בסוגיה
לטענת הזוג הרוכש, המוכרים הסתירו בעיות רטיבות מהותיות תוך הפרת חובת תום הלב, והם זכאים לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה ועוגמת נפש. מנגד המוכרים טענו כי פעלו בתום לב ויידעו את הרוכשים על בעיות הרטיבות. בית המשפט הכריע
מוכר דירת מגורים בירושלים לא השלים את התנאים שסוכמו כתנאי לקבלת אחד התשלומים, שלכן התעכב. לאחר שהודיע באופן חד צדדי כי ההסכם מבוטל, הרוכשים הגישו תביעה לאכיפתו. בית המשפט המחוזי פסק בסוגיה
התמורה בגין ההשכרות עמדה בממוצע על סך של 540 אלש"ח בשנה, אך הרופא טען כי זוהי הכנסה "פאסיבית", המאפשרת תשלום מס בשיעור 10% על ההכנסות. מנגד טענה רשות המסים כי מדובר בעסק לכל דבר המחייב תשלום מס הכנסה. ביהמ"ש המחוזי פסק
חברה בעלת מקרקעין בפ"ת חתמה עם מוטב הערת אזהרה על מכתב כוונות, לפיו ימחק את הערת האזהרה הרשומה לטובתו תמורת 250,000 שקל. המוטב סירב לקחת את ההמחאה וטען כי התחייבותו להסרת הערת האזהרה מותנית בקבלת דירות. ביהמ"ש המחוזי הכריע באופן חד משמעי
נציגות בית משותף טענה כי העירייה פעלה בניגוד לחוק, כשהשתלטה על שטחים של הבית המשותף והפכה אותם לשימוש עירוני. העירייה טענה כי היא פועלת לטובת כלל הציבור וגם כי עשרות שנים הדיירים לא התנגדו - מה שיוצר הסכמה משתמעת. ביהמ"ש הכריע
זכרון דברים למכירת דירת ירושה תמורת 1.45 מלש"ח נחתם מול 12 ילדי ונכדי המנוחים, ובלבד שיצליחו להעביר את רישום הנכס על שמם בתוך פרק זמן מוגדר. לאחר שלא הצליחו, התנו את הארכת פרק הזמן בתוספת של מאות אלפי שקלים לתמורה. ביהמ"ש נדרש להתערב
חברת הניהול טענה כי נציגות האגפים בבית המשותף לא טיפלה כראוי בגינה המשותפת, מה שגרם לנזקים למרכז המסחרי שבחזית הבניין. בית משפט השלום נדרש להכריע מהו היקף האחריות של כל אגף בבית משותף לנזקים שנגרמו לרכוש המשותף של כלל הבניין, והאם הסכמות פנימיות יכולות לבטל חובות שנקבעו בחוק?
החברה והרוכשת חתמו על הסכם מכר שקבע כי ככל שלא יינתן ליווי בנקאי למימון הפרויקט - שני הצדדים יוכלו לבטלו, מה שאכן קרה. הרוכשת טענה כי הסיבה האמיתית הייתה רצון החברה להגדיל רווחיה בעקבות עליית מחירי הדירות באזור. ביהמ"ש המחוזי פסק חד משמעית
חברת "ינון תכנון ייעוץ ומחקר בע"מ", נבחרה במכרז שפרסמה מועצה מקומית שלומי לתכנון שכונת מגורים חדשה, וחתמה על הסכם "פאושלי" הקובע תמורה כוללת מראש, ללא קשר לכמויות העבודה בפועל, במחיר נמוך ב-30% מתעריף משרד השיכון. החברה טענה כי שינוי דרמטי בפרויקט הצריך תוספת שכר, ותבעה את המועצה. ביהמ"ש המחוזי הכריע
בעלת דירה הגישה תביעת פירוק שיתוף נגד אחותה המחזיקה עמה בנכס. אחותה התנגדה, בטענה כי בימים אלה מקודם פרויקט פינוי-בינוי במתחם, ומכירת הדירה כעת תמנע ממנה את הרווח הצפוי מעליית השווי. ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה הכריע
החוק מגדיר "בעל קרקע או מי שיש לו עניין בקרקע" כמי שרשאי לקדם תוכנית במקרקעיו. מוזיאון חיפה, שמחזיק ב-80% ממקרקעין שאותם הוא חולק עם חברת רדיו א-שמס (20%), החל בקידום תוכנית בתמיכת הוועדה המקומית על אף שאינו רשום כחוכר בטאבו, ובעקבות זאת נתבע על ידי תחנת הרדיו שטענה כי אינו זכאי לעשות זאת. כך פסק ביהמ"ש
המוכר, מעל גיל 75 וכבד שמיעה, הגיש בקשה לביטול הסכם מכר לאחר שלטענתו הרוכש אמר לו כי קרובי משפחתו, המחזיקים גם הם בזכויות בנכס, מוכרים אף הם את זכויותיהם, ושעליו לשתף עימו אחרת ייגרם להם נזק. מנגד הרוכש טען כי מדובר באיש משכיל אשר שפעל מרצונו החופשי. ביהמ"ש המחוזי הכריע חד משמעית
הוועדה המקומית נצרת עילית הוציאה היתרי בנייה על סמך תוכנית מופקדת שבוטלה, ובניגוד לתוכנית המאושרת, ולאחר מכן ביטלה אותם. אחד מבעלי הזכויות תבע אותה בטענה כי הסבה לו נזקים משמעותיים. ביהמ"ש המחוזי פסק באופן נחרץ
שני שותפים שרכשו יחד בנין ישן בתל אביב למטרת שיפוץ ובניה, גילו באיחור כי הבניה שנקבעה בהסכם השיתוף שחתמו, פוגעת בנכסיו של אחד מהם. ביהמ"ש המחוזי הורה על הקפאת הבניה, והצדדים פנו לעליון
בני זוג חתמו עם שכנם על זכרון דברים לקניית ביתו, כולל מועדים לתשלום התמורה בסך 11 מלש"ח. משהסכם לא נחתם, טענו כי זיכרון הדברים מהווה חוזה תקף ומחייב. מנגד טען המוכר כי זיכרון הדברים אינו מחייב, מאחר שלא הוסדרו בו נושאים מהותיים. ביהמ"ש המחוזי הכריע
שני אחים רכשו בשנת 1980 יחד עם דודם קרקע ללא דיווח או רישום הערת אזהרה, ולאחרונה גילו כי העביר את כולה על שמו ותבעו. בית המשפט נדרש להכריע
